top of page
גיליון מס' 14 של נתיבים מוקדש לנושא של זיכרון והשפעתו המעצבת של הזיכרון על ההווה.
אנו, העורכים, היינו מודעים לכך שנושא זה רחב ואף "פרוץ", ומאפשר להכניס תחת קורת גגו סוגים ותחומים רבים של זיכרונות, והרי זיכרון יכול להיות קצר מועד וארוך, זיכרון מאתמול וזיכרון ילדות, זיכרון הורים וחברים, זיכרון אהבה וזיכרון שנאה, זיכרון שימחה וזיכרון מלחמה. זיכרון פרטי וזיכרון קולקטיבי, זיכרון חיובי-בונה ושלילי-טראומטי, זיכרון שיש בצדו מוסר השכל, וזיכרון משתק ומקבע, וכד'.
ואכן לתוך הדלת הפתוחה למחצה שהעדיפה זיכרון כאירוע אישי מכונן "חדרו" עשרות יוצרים – משוררים וסופרים – ששלחו מאות שירים (ולא מעט סיפורים), רבים מהם יפים וטובים, גם אם לא בהכרח מתאימים בדיוק לנושא גיליון זה.
נוכח ההיענות הגדולה של היוצרים, ועל אף החופש שנטלו לעצמם, התאמנו את עצמנו במטרה לפרסם שירים רבים ככל האפשר. כתוצאה מכך, לפנינו גיליון עשיר ועמוס ביצירות רבות בהרבה מכפי שנהגנו עד כה. בתוך כל אלה, שירים על זיכרונות ילדות ונעורים, וזיכרונות על הורי המשוררים היו שתי התמות-התאומות הבולטות בהיקפן.
כמו כן סקרנו בגיליון זה שלושה ספרי שירה, שבהם הזמן החולף – ועתות הגיל וחכמתו מהווים מוטיב משותף:
המשורר והמבקר דן אלבו מצביע בספר שיריה של יערה בן דוד, "איזון שביר", שיצא לאור ב2015, כיצד הזמן החולף, אשר מתחיל לפתע להכריז על כיליונו, משמש לה נקודת תצפית על העולם.
"רצה הגורל" ובו זמנית אנו סוקרים שני ספרי שירה של בעל ואישה משוררים: ספר שיריו ה-15 של המשורר הוותיק והפורה יחיאל חזק, "שירים על הסף", וספר שיריה של רעייתו אביבית חזק, "מתעברת עם הזמן", שגם ביניהם חוט מקשר פואטי הוא יסוד הזמן החולף, על הגיונותיו, קשייו ואף פורענויותיו, לצד חוויותיהם המשותפות.
כהרגלנו, אנו מעלים גם בגיליון זה יצירות אמנות פלסטיות, ואף הן מרובות יותר מבעבר.
כפועל יוצא מכל האמור לעיל לפנינו גיליון עשיר ומגוון. ואנו מקווים כי יסב לכם הנאה גירוי רגשי ועניין אינטלקטואלי.
בברכה,
שמעון רוזנברג ונעמה ארז
bottom of page