איריס אליה כהן

​

​

לִקְרַאת צֵאתִי

​

 

***

​

מֵאֲמִירֵי עֲצֵי הַקּוֹקוֹס הִתְפַּלֵּא

סָבִי: אִם הָעוֹלָם קָטָן כָּל כָּךְ

אֲזַי צִיּוֹן כִּנְקוּדַת

סִימָן הַשְּׁאֵלָה

 

אַחֲרֵי הָעֲלִיָּה וְהַנְּפִילָה

שָׁתָה סָבִי גַּעְגּוּעָיו בְּעֶצֶב

לְשָׁכְרָה, מָה בֵּין מַרְאוֹת הַמֵּזַח,

הַסִּירוֹת הַמְּשׁוּחוֹת בְּזֶפֶת

צֵל דִּקְלֵי הַקּוֹקוֹס הָרְכוּנִים

וְצַהֲלַת הַיֹּפִי הַכָּחֹל הַזֶּה,

לַבִּנְיָנִים הַטְּרוֹמִיּים הַחוּמִים,

הָעֲגוּמִים

בְּפַאֲתֵי קִרְיַת שְׁמוֹנָה

 

קְרִיאוֹת הַדַּיָּגִים חָלְפוּ וְהִתְחַלְּפוּ

בְּמַטְּחֵי קַטְיוּשוֹת

כָּל שָׁנָה

כָּל הַשָּׁנָה

 

מִכָּל הַפֶּלֶא לֹא נוֹתַר דָּבָר

 

אֲבָל נוֹלְדָה הַבֶּהָלָה

​

​

 

***

​

אֲנִי נִזְכֶּרֶת בִּשְׂפָתֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת

שֶׁל סָבָתי וּבְשִׁבְרוֹן שִׁנֶּיהָ

כְּשֶׁנִּסְּתָה לִפְרֹץ

אֶת מַחְסוֹמֵי הָאָלֶף בֵּית

 

כְּשֶׁהוּבְסָה הָיְתָה

שׁוֹמֶטֶת אֶת רֹאשָׁהּ

וּמְחַיֶּכֶת בְּבוּשָׁה

שֶׁהִתְקַשְּׁתָה לָשֵׂאת

 

אֵיךְ הִדְחַקְתִּי אֶת רֵיחוֹת הַכֻּרכּוּם, הַדָּגִים,

עָלֵי הַקָּארִי שֶׁדָּבְקוּ

בִּשְׁתֵי שִׂמְלוֹת הַסָּארִי הַצּוֹעֲנִיּוֹת, הָעֲנִיּוֹת

שֶׁהִתְיַבְּשׁוּ לְסֵירוּגִין

עַל חֶבֶל הַכְּבִיסָה?

תָּמִיד נִדְמוּ לִי כְּמוֹ שֶׁלֶט שֶׁל קִרְקָס

נוֹדֵד

 

כַּמָּה בּוֹדֵד לִהְיוֹת אִשָּׁה, קְשִׁישַׁה

תְּלוּשָׁה

מֵעִיר, צוֹמֵחַ, חַי, דּוֹמֵם,

בְּאֶרֶץ חַלָּשָׁה