רונית בכר שחר

​

​

***

​

מָה קָרָה לָנוּ מֵאָז אֵיךְ הַיָּם כֻּסָּה בְּדָם הַשָּׁמַיִם כָּךְ הִשְׁחִירוּ

אֵיךְ נָפַלְנוּ תְּהוֹמוֹת רָאשֵׁינוּ עֲכוּרֵי יָמִים וְזִכְרוֹנוֹת נִשְׁמָטִים מֵעִמָּנוּ כְּאִלּוּ תַּפּוּחִים הִבְשִׁילוּ עַד כְּדֵי רָקָב מָה קָרָה לָנוּ מֵאָז שֶׁהַכֹּל כֻּסָּה בִּקְרָב

הָאָבָק הַמִּדְרָכוֹת הָעֵינַיִם הַלַּחוֹת שֶׁאוֹמְרוֹת מוֹרָא וּפַחַד וְהַפֶּה שֶׁמְּצַעֵק

הַכְּאֵב הַמְּדַבֵּק הֶחָרוֹן שֶׁלֹּא נִגְמָר אֵיפֹה כָּל אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁבּוֹ שָׂמַחְנוּ פַּעַם, שֶׁהָיָה בּוֹ רֵיחַ הַתְחָלָה וּמַגָּע מִלּוֹת תְּפִלָּה וְעָצְמַת הַמַּתְחִילִים הַתִּקְוָה וְהַמִּלִּים שֶׁיָּצְרוּ שְׁבִילִים טוֹבִים שֶׁנָּחוּשׁ בָּהֶם קְרוֹבִים

הָרַקָּפוֹת תַּחַת הַסֶּלַע, הַחַרְצִיּוֹת הַצְּהֻבּוֹת, פַּרְפָּרִים כְּתֻמֵּי כָּנָף,

שְׂדוֹת הַכֻּתְנָה הָאֲרֻכִּים מִלֶּכֶת, כֵּיצַד שָׁכַחְנוּ אֵיךְ לַחְזֹר לְאָן לָלֶכֶת אֶל בְּאֵרוֹת הַמַּיִם, פַּנָּסֵי הָאוֹר, צְלִיל הָעִנְבָּלִים רוּחַ צַמָּרוֹת קְרִירָה

מָה קָרָה לָנוּ שֶׁכָּךְ נִהְיָה הַכֹּל כֹּה – רַע.