ציפי ארצי

​

​

יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה

​

הַבַּת הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי מַחֲזִיקָה פֶּקָלֶה'ך בַּבֶּטֶן
וּמוּכָנָה לִמְכֹּר אוֹתָם
בְּעַד כַּרְטִיס נְסִיעָה
מִתֵּל אָבִיב לִנְיוּ אוֹרְלִינְּס

אֲנִי מְנַסָּה לְגַלּוֹת אוֹפְּטִימִיּוּת  לְגַבֵּי תְּכוּלָתָם
וּמְגַיֶּסֶת אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים הַזְּכוּרִים לִי מִיַּלְדוּתִי

– תְּסַיְּמִי אֶת הָאֹכֶל בַּצַּלַּחַת
– אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת לֹא הָיוּ אַף פַּעַם כִּנִּים
– בְּבַיִת תַּרְבּוּתִי קוֹרְאִים סְפָרִים
– מַה יַּגִּידוּ עָלֵינוּ הַשְּׁכֵנִים

הִיא חַיֶּבֶת לֶאֱרֹז מַהֵר,
הָאוֹטוֹבּוּס עוֹמֵד לַעֲזֹב אֶת הַתַּחֲנָה
וַאֲנִי  כְּבָר לֹא אוּכַל לַהֲרוֹת שׁוּב
אֶת יַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה