top of page
שחר מריו מרדכי
שותתות
בָּעֶרֶב אֲנִי מִתְיַשֵּׁב לְיָדִי בַּכֻּרְסָה
וְעַד סוֹף הַלַּיְלָה אַף אֶחָד לֹא מַבְחִין
כַּמָּה אֲנִי מַרְחִיק לֶכֶת
אֲנִי לֹא נִשְׁאָר בְּמִטָּה אַחַת יוֹתֵר מִלַּיְלָה
רַק מֵהַמִּטָּה שֶׁלִּי אֲנִי לֹא מְסֻגָּל לָצֵאת
אוּלַי כָּכָה זֶה קָצֶה
שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ נְפִילָה. מוּבָן שֶׁאֵין בָּזֶה הֲקָלָה.
בַּבֹּקֶר יְלָדִים יוֹרִים זֶה בָּזֶה
בַּמִּגְרָשׁ שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר
"פָּאף! הָרַגְתִּי אוֹתְּךָ, אַתָּה מֵת!"
אֲבָל בִּי לֹא הִבְחִינוּ הַיְּלָדִים. בִּי לֹא יָרוּ
בִּי אֲדֹנִי, הַעוֹד בִּנְךָ חָי?
בָּעֶרֶב בַּכֻּרְסָה הוּא חוֹצֶה כְּבִישִׁים מְהִירִים
פּוֹגֵשׁ עֵינֵי חַיּוֹת בַּיְּעָרִים
יָדוֹ תְּחוּבָה בַּכִּיס. בַּקָּצֶה הִיא מִשְׂתָּרֶכֶת
פאף
אֶחָד לֹא מַבְחִין
שֶׁהִרְחַקְתִּי לֶכֶת
bottom of page