top of page
מאיה ויינברג
שיכחון
קִוִּיתִי שֶׁשָּׁכַחְתִּי דְּבַר מָה אֶצְלְךָ
וּבְכָל זֹאת הוּקַל לִי לְגַלּוֹת
שֶׁלֹּא, הַכֹּל נִשְׁאַר בִּרְשׁוּתִי.
אַתָּה מִסְתּוֹבֵב עַכְשָׁו
אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת
שֶׁאֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת בְּתוֹךְ
הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ, כְּמוֹ כְּבִיסָה
לֹא תּוּכַל לְהַחֲזִיר אוֹתִי לִמְקוֹמִי.
מֵאָז שֶׁהָלַכְנוּ
הַזְּמַן מַמְשִׁיךְ לְהִסָּפֵר
נֶאֱסַף לַאֲחוֹרָיו.
בּוֹדֶקֶת שׁוּב מִכָּל עֲבָרַי
לֹא הִשְׁאַרְתִּי דָּבָר מֵאֲחוֹרַי ?
חוּץ מֵהַלֵּב שֶׁלִּי
bottom of page