מאיה ויינברג

​

​

שיכחון

​

קִוִּיתִי שֶׁשָּׁכַחְתִּי דְּבַר מָה אֶצְלְךָ

וּבְכָל זֹאת הוּקַל לִי לְגַלּוֹת

שֶׁלֹּא, הַכֹּל נִשְׁאַר בִּרְשׁוּתִי.

אַתָּה מִסְתּוֹבֵב עַכְשָׁו

אֲבָל אֲנִי יוֹדַעַת

שֶׁאֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת בְּתוֹךְ

הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ, כְּמוֹ כְּבִיסָה

לֹא תּוּכַל לְהַחֲזִיר אוֹתִי לִמְקוֹמִי.

 

מֵאָז שֶׁהָלַכְנוּ

הַזְּמַן מַמְשִׁיךְ לְהִסָּפֵר

נֶאֱסַף לַאֲחוֹרָיו.

בּוֹדֶקֶת שׁוּב מִכָּל עֲבָרַי

לֹא הִשְׁאַרְתִּי דָּבָר מֵאֲחוֹרַי ?

 

חוּץ מֵהַלֵּב שֶׁלִּי

​

​

​