בשנתיים האחרונות עסקנו בעיקר בנושאים חברתיים ופוליטיים שעקבו אחרי הנעשה בארץ ועוררו תגובות (בעיקר רגשיות) של המשוררים.  את הגיליון הזה ניסינו להקדיש דווקא לאסקפיזם (הסחת דעת על מנת לברוח ממצבים מלחיצים ולא נעימים), על היבטיו החיוביים והשליליים, קרי בבריחה לצרכי בניה עצמית מחדש, בדרך אלטרנטיבית ויצירתית, מזה, ובבריחה הרסנית, ניתוק מהמציאות ללא  פתרון, מזה. מהסוג האחרון לא הגיעו לידינו יצירות רבות ואיכותיות. גם בתחום האסקפיזם  עלו בשירים נושאים פוליטיים וחברתיים ואפשר לתהות אם אפשר בכלל לברוח מטראומה, מצבי לחץ, מהפוליטיקה, מהתעללות באזרחים, מהכיבוש, וכו'.

לדוגמא בשורות המסיימות את השיר הנפלא של אורית קלופשטוק "אַתְּ גָּרָה קָרוֹב, אֲנִי מְפֵרָה אֶת הַסֶּגֶר /כְּמוֹ יְהוּדִיָּהּ בַּגֵּטוֹ /חוֹצָה אֶת קַו הַמֵּאָה מֶטֶר /מְנַצַּחַת אֶת הַמַּגֵּפָה".  בשירה של תמר קיכלי בורוכובסקי "בִּתְקוּפַת סוֹף הָעוֹלָם עָמַדְתִּי לְיָדְךָ/חָשַׁבְתִּי שֶׁזּוֹ אַהֲבָה אַחֲרוֹנָה/כִּי לֹא יִהְיֶה עוֹד" או: "הָיוּ מְטוֹשִׁים, מִלָּה שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ אָבְדָה, וּמַסֵּכָה/וּמָה זֶה קוֹרוֹנָה? אוּלַי כְּלִי נְגִינָה?" ושורות כמו "הַיּוֹם עָדִיף..... /לְוַתֵּר עַל אֱלֹהֵי הָרֶיְטִינְג/וְשִׂטְנֵי הַחֲדָשׁוֹת." בשיר של יבחר גנאור. וגם בשיריו של ליאור שדה אפשר למצוא רמזים לטראומה המתמשכת שכאן: הִתְעוֹרַרְתִּי ......./לַהַכָּרָה שֶׁהַמַּגֵּפָה /עֲדַיִן שׁוֹלֶטֶת/וְגוּגֶל אֶרְת' הוּא הַמִּפְלָט/הָאַחֲרוֹן. ואילו אשר גל, וכמותו רבים אחרים אינם נכנעים ואינם מוותר על יציאה מהבית, כמו שֶׁמֶשׁ  עֶרֶב ש"מְסָרֶבֶת  לַחְזֹר לְנַרְתִּיקָהּ.. עֲדַיִן בִּרְחוֹבוֹת מְיֻזָּעִים/נִשְׁטָפִים בְּזֶרֶם אָדָם/בְּזַעַם  אָדֹם/אֲנִי מְגַשֵּׁשׁ אַחַר יָדֵךְ/וּשְׁנֵינוּ/נִמְלָטִים/לְבֵית קָפֶה קָטָן.  

כך גם ראויים לציון שירים שבהם נסיון הבריחה נכשל, בין שגיבור היצירה מוותר עליה בכוונה, בשל קול ההיגיון המפעם בו, ובין בשל כניעה ל"יתדות" שמושכות אל קרקע המציאות, אל צרכי היום יום, שדורשים ומחייבים את תשומת לבו והתחשבותו, או אף ייסורי מצפון וספקות באשר לזכותו לברוח (ועבור אמן זכות זו היא לעתים בגדר תנאי, חובה).

יסוד זה בלט אצל משוררים בעלי הרגישות החברתית והפוליטית. אצלם ניכר שלא יכול לגבור הרצון להתרחק מכאבי העולם, מכיעורו, מתופעות פוליטיות וחברתיות אפלות וממגבלות ממסדיות (בכלל זה כאמור בשל מגפת הקורונה). לעתים קול פנימי, שיש בו ביקורת עצמית אירונית, קורא להם להישאר, להיכנע לכורח המציאות. כך דוד פלמה נענה לקולה של חנה ארנדט המפעם בו הַכֹּל כְּבָר נִרְאָה חָתוּם וְגָמוּר וְנוֹרָא/כְּשֶׁמִּתּוֹךְ חֶשְׁכַּת הַוִּתּוּר הַסְּמִיכָה/בָּקַע קוֹלָהּ הָעַז הָרָהוּט שֶׁל חַנָּה אָרֵנְדְּט/כְּמוֹ נַחַל זוֹרֵם, צָלוּל, מְפַכֶּה:/נַסֵּה מַחְשָׁבָה בְּלִי מַעֲקֶה".

בשיריה הנהדרים של שושנה קרבסי ניכרת ביקורת, ייתכן עצמית, אך גם כלפי תופעה חברתית ידועה של בריחה והפניית עורף, למקורות תרבותיים, למשפחה, למסורת המתבטאת ב"שפת אם". והכרה בכך שהדבר כמעט בלתי אפשרי ושההפסד מהבריחה גדול מן הרווח. שְׂפַת אִמְּךָ הִיא לְעוֹלָם שָׂפָה זָרָה/אַתָּה תִּרְחַק מִמֶּנָּה/תַּשְׁלִיכָהּ כְּמִי שֶׁמֵּטִיל אֲבָנִים/אֶל הַנָּהָר, אך בסופו של דבר  הבריחה נכשלת, אך החזרה הביתה  לא תתקן את הטעות ולא תכפר על העוול לבית.     

אחדים מהיוצרים, בעיקר משוררות, בטאו בשיריהם כמיהה או בריחה אל היסוד הילדי בנפשם, כמי שמבקשים להסיר מעליהם אחריות לחייהן ולחיי אחרים. או שהבריחה היא אל מפלט הזכרונות של תקופת הילדות, אולם שם אורב לעתים למשוררת זכרון כואב המחייב בריחה נוספת לזיכרונות מעולם הדמיון של הילדה. יסוד זה בלט בשני שיריה שלח אירן דן, אשר שׁוֹתֶקֶת מַחְשָׁבָה אַחַר/מַחְשָׁבָה/שׁוֹתֶקֶת אֶת נָכוּת אִמִּי/אֶת גּוּפָהּ הַמְּשֻׁתָּק/שׁוֹתֶקֶת שֶׁאִמָּא לֹא תָּמוּת בַּבֹּקֶר...ובזכות כוח הדימיון היא בורחת ו"נִדְמֵיתִי פּוֹסַעַת/בַּשָּׂדוֹת".

***

כפי שציינו לא פעם, כתב העת נתיבים מעודד יוצרים חדשים ובעלי איכות לצידם של ותיקים וידועים. ואכן בגיליון 29 נמצא את המשוררים: אורית קלופשטוק, בן שמואל, שחף ארז, תמר קיכלי בורוכובסקי, עדינה ניפו,  מרב קינן, סיגל אשל, יבחר גנאור, אירן דן, אשר גל,  ליאור שדה,  דוד פלמה,  שושנה קרבסי

במדור הפרוזה נמצא את סיפוריו היפים של בן שמואלי, ובמדור התרגום את תרגומיו מרוסית של עמיר עקיבא סגל לשני שירים של ויקטור צוי.

במדור  האמנות הויזואלית  אנחנו מפרסמים את העבודות של דוד פלמה ושל חובב רושלבך

גם בגיליון זה מתפרסמות שתי רצנזיות מאת שמעון רוזנברג:​ על ספרו של יואב איתמר, "חיכוך בעור". על שיריו החדשים של משה ב. יצחקי, בספרו "מפנה ראשי לאחור" שרובו אסופה של שירים נבחרים מספריו הקודמים. שני הספרים יצאו בהוצאת "ספרי עיתון 77"

אתם מוזמנים לקרוא, לצפות, לדפדף, להגיב ולהעיר.

 בברכה,

עורכי כתב העת  נתיבים