דידו (ש. דידובסקי)

 

​

-----------------------------------------------------------------------------------------

 

כָּעֵת, בַּחֲלוֹף הַבִּיעוּתִים

אֲנִי נִנּוֹחַ בְּבֵיתִי.

עִם שֹׁךְ הַסְּעָרָה

הָעֵצִים שׁוּב זוֹקְפִים קוֹמָה

הַגַּן נִמְלָא רֵיחוֹת פְּרִיחָה קְסוּמָה

וְאֹפֶק חָדָשׁ נִפְרָשׂ בֵּין הַגְּבָעוֹת

מֵעַל הַנַּחַל הַזּוֹרֵם וְהַחֻרְשׁוֹת

 

-----------------------------------------------------------------------------------------

 

שִבָּלִים תְּקוּעוֹת בַּאֲדָמָה סְדוּקָה.

הַקַּיִץ מַשְׁאִיר אַחֲרָיו מוּעָקָה.

הַשֶּׁמֶש צְהֻבָּה, הָעוֹלָם עָיֵף,

תֵּן לַמֶּרְחָק לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלוֹ.

כָּל מֶרְחָק תָּקֵף

 

-----------------------------------------------------------------------------------------

 

יוֹשֵׁב עַל סַפְסָל גַּבּוֹ לַיַּבֶּשֶׁת

תַּאֲווֹת טְרוּפוֹת עֲזוּבוֹת עַל הַחוֹף.

פָּנָיו אֶל הַמַּיִם, אֶל הָאִי שֶׁמִּנֶּגֶד ,

עוֹד יָנוּחַ מְעַט, יָקוּם לָלֶכֶת

וְלֹא יֶאֱסוֹף

 

-----------------------------------------------------------------------------------------

 

אִשָּׁה זְקֵנָה מְבִיאָה לָנוּ לֶחֶם וְשֶׁמֶן.

חֹרֶשׁ יָם תִּיכוֹנִי לִפְנֵי הַמִּרְפֶּסֶת.

אֲנַחְנוּ כָּאן הַהֲזָיָה הַחוֹלֶפֶת.