דידו (ש. דידובסקי)
-----------------------------------------------------------------------------------------
כָּעֵת, בַּחֲלוֹף הַבִּיעוּתִים
אֲנִי נִנּוֹחַ בְּבֵיתִי.
עִם שֹׁךְ הַסְּעָרָה
הָעֵצִים שׁוּב זוֹקְפִים קוֹמָה
הַגַּן נִמְלָא רֵיחוֹת פְּרִיחָה קְסוּמָה
וְאֹפֶק חָדָשׁ נִפְרָשׂ בֵּין הַגְּבָעוֹת
מֵעַל הַנַּחַל הַזּוֹרֵם וְהַחֻרְשׁוֹת
-----------------------------------------------------------------------------------------
שִבָּלִים תְּקוּעוֹת בַּאֲדָמָה סְדוּקָה.
הַקַּיִץ מַשְׁאִיר אַחֲרָיו מוּעָקָה.
הַשֶּׁמֶש צְהֻבָּה, הָעוֹלָם עָיֵף,
תֵּן לַמֶּרְחָק לַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלוֹ.
כָּל מֶרְחָק תָּקֵף
-----------------------------------------------------------------------------------------
יוֹשֵׁב עַל סַפְסָל גַּבּוֹ לַיַּבֶּשֶׁת
תַּאֲווֹת טְרוּפוֹת עֲזוּבוֹת עַל הַחוֹף.
פָּנָיו אֶל הַמַּיִם, אֶל הָאִי שֶׁמִּנֶּגֶד ,
עוֹד יָנוּחַ מְעַט, יָקוּם לָלֶכֶת
וְלֹא יֶאֱסוֹף
-----------------------------------------------------------------------------------------
אִשָּׁה זְקֵנָה מְבִיאָה לָנוּ לֶחֶם וְשֶׁמֶן.
חֹרֶשׁ יָם תִּיכוֹנִי לִפְנֵי הַמִּרְפֶּסֶת.
אֲנַחְנוּ כָּאן הַהֲזָיָה הַחוֹלֶפֶת.