גיליון מספר 28 של כתב העת מוקדש לנושאי שקר מול אמת, ואשליה מול מציאות, בכל תחומי החיים – אישיים (ובין אישיים), חברתיים, פוליטיים, תרבותיים ופסיכולוגים.

גיליון זה כולל שירים של עשרה משוררים ו-3 סיפורים של מחברים שונים. זאת, בעקבות החלטנו לצמצם מעתה את מספר המשוררים והסופרים שיצירותיהם יתפרסמו, משני טעמים: האחד, כדי לנסות ולקבוע "רף" גבוה של רמת היצירות, והשני – לשמר ולשפר את ייחודו של כתב העת, שמיום היוסדו נוהג ללוות את המשוררים בדברי פרשנות לשיר אחד או יותר מפרי עטם, ולהימנע ממצב שבו יגרע חלקם של משוררים אחרים.   

באופן טבעי למדי סוגיית השקר על גווניו מהווה את רוב רובו של הגיליון. בעוד שעיסוק ו"חקר" מהותה של האמת – ללא שקר כתשליל שלה – נעדר לחלוטין, ייתכן שמדובר בנושא קשה לפיצוח וטיפול בשירה.  אפשר גם שאחת הסיבות לכך היא "מצבנו", בעידן המודרני בכלל שבו השקר הפך ל"סחורה" נפוצה, "לגיטימית", ובהשפעת אירועי השנתיים האחרונות, בזירה הפוליטית רוויית היצרים, לפני, במהלך, ואחרי הבחירות החוזרות ונשנות, אליהן הצטרפה מתקפת הפנדמיה, היא ה"קורונה". שני אירועים אלה עוררו ועודם מלבים ויכוח עז בין שני צדדים, הטוענים ל"אמת" בלעדית, ומאשימים את הצד השני ב"שקר", ב"פייק ניוז", ואף בקונספירציות. כך אירע לא רק בישראל. ארה"ב במיוחד משמשת תמונת מראה "מעניינת" ומעוותת למתרחש כאן.

בחינת היצירות שנשלחו ושבחרנו לפרסמן, מצביעה על מספר תחומי שקר מול אמת. הבולט שבהם וקשור ישירות לאמור לעיל – הוא הממד הפוליטי חברתי, על השקר וחוסר הצדק והמוסר של הממסד והחברה. בכך עוסקים בעיקר שיריהם של אשר גל, רז סופר ואביחי קמחי וכן שירה של אווה מורסיאנו. יש בחלקם מידה מסוימת של "נבואת זעם", של חוסר אונים מולם ואף יאוש, כשהפתרון – אם ישנו – מצוי בעולמו הפרטי, לאו דווקא החברתי, של כל אחד מהם, בבחירה להתפשר, לוותר, או להתרחק מן הכלל, בין אם בכוח דמיונם ובין אם בפועל ממש.

הממד השני הוא אישי ופרטי. קרי שקרים שאנו מספרים לעצמנו, על עצמנו וזולתנו, ולכל היותר על בני אדם קרובים המשקרים לנו, לעתים כדי להגן עלינו. השקרים עוסקים בסוגיות של אופי -  חולשת הדוברים/הדמויות המתוארות, וניסיונות או דרכי ההתמודדות עם האמת והשקר. כאלה הם שיריהם של דוד מנשה, רונית מזוז, ואילו שירי תומר אופגנג ויעל רן עוסקים בהתמודדות עם מחלות נפשיות (ובעלות ביטוי פיזי). שירה של דן מרמז גם על השפעת חשיפת האמת על מצב הדוברת על כתיבת שירתה, ורונית מזוז עוסקת גם ביחסים אמביוולנטיים ושקריים עם קוראי או כותבי שירה אחרים. תומר קליין נדרש גם הוא לקשר בין שירתו לבין זיכרונות אמיתיים ועל מקום השקר החלקי, ככלי לגיטימי בכתיבתו. ואילו בממד הפילוסופי, המופשט, ולכאורה נטול נגיעה אישית או פוליטית כלשהיא עוסק שירה של תמה חזק. יסוד דומה ניתן למצוא בין השורות של כמה משוררים אחרים.

כל שלושת הסיפורים בגיליון זה עוסקים בשקרים אישיים, "בין אדם לחברו", ואינם עוסקים בממד הפוליטי או החברתי הרחב, כך סיפורה של תמי קויפמן, עוסק בשקר הבגידה של בני זוג, סיפורו של עדי גולן העוסק באשליה העצמית שחולקים שני בני זוג, בדבר הריון, שדינו תמיד להכשל. והסיפור של נוי (לביא) רוזן עוסק בשקר שאינו באמת שקר, בין שני גברים, לכאורה "סטרייטים", המקיימים קשר מיני חד פעמי.

כמו כן כולל הגיליון רצנזיה, פרי עטו של שמעון רוזנברג, לספר שיריו של עמיר עקיבא סגל, "לשוב ולאכול בשר", שהתפרסם בשנת 2020 בהוצאת "עיתון77".

שלכם,

נעמה ארז ושמעון רוזנברג

משתתפים בגליון