תומר קליין

 

 

משורר בעקבות גורלו

 

מְשׁוֹרֵר בְּעִקְבוֹת גּוֹרָלוֹ

חָבוּשׁ קַסְדַּת תְּהִיּוֹת וְזִכְרוֹנוֹת

רָכוּב עַל לַעַג הַשָּׁנִים

כְּמוֹ אוֹפַנּוֹעַ הַרְלִי מְטַרְטֵר

פּוֹלֵט עָשָׁן וְדֶמַע עַל הַכְּבִישׁ הַמִּתְפַּתֵּל

מְשׁוֹרֵר בְּעִקְבוֹת גּוֹרָלוֹ

שֶׁקֶט מִסְתַּתֵּר עַל פָּנָיו הַחֲתוּמוֹת

אוּלַי זוֹ שְׁאִיפַת הַשְׁחֹר שֶׁבִּגְרוֹנוֹ  

שֶׁהָפְכָה אֶצְבָּעוֹת לִכְלֵי מֵיתָר

לִפְרֹט שְׁקָרִים וָחֵצִי אֲמִתּוֹת

עַל הַנְּיָר

 

"משורר בעקבות גורלו" בנוי על מטאפורה עיקרית אחת – המשורר רוכב על זכרונותיו, משל היו אופנוע, כשהארמז הברור הוא לסרט "אדם בעקבות גורלו", שבו הגיבורים, במהלך מסעם במרחבי ארה"ב, רוכבים על אופנועי "הארלי", סוחרים ומשתמשים בסמים, בכללם זה LSD, הגורמים להזיות, ויוצרים ריחוק מהמציאות, מה"אמת", בדומה לזיכרונות המתעתעים בשיר. למעשה, הסרט, שיצא לאקרנים בסיסמה הפסימית: "אדם יצא לחפש את אמריקה ולא מצא אותה בשום מקום" ביקש לספר על "השקר האמריקני".

 

בדומה לכך "הַכְּבִישׁ הַמִּתְפַּתֵּל", ואף המייסר, שבשיר, המזכיר את הכביש שבו נסעו (ונפלו) גיבורי הסרט – הוא ניגודו של "דרך הישר", של דרך חיינו, וחיי משורר בכללם, שלעולם אינם פשוטים, מתעתעים בתהפוכותיהם, גורמים ל"עָשָׁן וְדֶמַע", לכאב ולהסתרת הדרך, ומחניקים שניהם את גרון ה"רוכב" ובתוך כך גם הופכים ליסודות ולתכני שירתו – "לִכְלֵי מֵיתָר/לִפְרֹט שְׁקָרִים וָחֵצִי אֲמִתּוּיוֹת/עַל הַנְּיָר".

 

זהו טיבם של הזכרונות, החומרים מהם בנויים שירים, שאינם מתארים איזו אמת פשוטה, ישרה, על עצמנו. שכן בשירה אינך נדרש לתאר אמת "פשוטה", אלא לחשוף ולהרהר ברעיון אמיתי, מיטבי, כמשמעותו העמוקה של הביטוי המוכר "מיטב השיר כזבו", שכן האמת הרעיונית מצויה מעל ומעבר לעובדות ה"אמיתיות", מעבר לזיכרונות שיכולים לתעתע, במיוחד בחלוף השנים (ולכן -  "לַעַג הַשָּׁנִים" כפול המשמעות) מן האירועים ה"זכורים". וגם אם לא מדובר בשקרים ממש, אנו נאלצים להשלים את הפרטים שנשכחו, באמצעות כוח דמיוננו, או מאמינים במה שהמצאנו, ומתרחקים מבלי משים מן העובדות כפי שהתרחשו, אם התרחשו.

 

ראוי להתייחס לשם השיר גם בלי קשר למקור ההשראה הקולנועי: הצרוף של משורר וגורל מרמז לטענה מוכרת אצל משוררים רבים, בנוסחים שונים, בדבר ה"כורח" להיות משורר, כאילו שאין למשורר ברירה ובחירה, מול גורלו החזק ממנו, כביכול הוא נולד להיות משורר, ועליו ללכת בעקבות גורלו זה, ולתת בשיריו ביטוי למסע חייו וזיכרונותיו, האמיתיים והמתעתעים.