ריקי דסקל

על שיר אחד של גבריאלה אלישע

​

מאז הופעת ספרה הראשון "בשפתיים נשפתי חושך לגוף" , כשהייתה רק בת 18 , זכתה גבריאלה אלישע לבולטות והערכה בשדה השירה העברית הצעירה.

היא פרסמה 11 ספרי שירה , עסקה גם בתרגום ,בעריכה ובכתיבה על שירה. ואף שבשנותיה האחרונות לא פרסמה שירה כלל , היתה מעורבת דרך האינטרנט והרשתות החברתיות בפרטי הפרטים של המתרחש בארץ בתחום השירה. אזכיר כאן רק את "אספקלריה" ,כתב עת אינטרנטי לשירה http://aspaklarya.osher.in/ שאלישע ערכה והוציאה בין השנים 2015 -2017 .

מתוך :" ספר השירים של אלה בת- ציון" בחרתי להביא בפניכם את השיר שהיא בחרה להציב בדף הפותח את הספר , לפני השירים כולם ובאותיות של קידוש לבנה

 

יָבוֹאוּ הַמִּלִּים לְשֶׁלֶד הַשִּׁיר

וְהַהַרְגָּשָׁה הַהִיּוּלִית תִּקְרֹם עוֹר וְגִידִים

בִּשְׁבִיל הַשִּׁיר

וְיָבוֹאוּ הַמִּלִּים

לִהְיוֹת עֲצָמוֹת לָשִׁיר

 

וְיָבוֹאוּ הַמִּלִּים לְהָפִיחַ

רוּחַ חַיִּים בַּשִּׁיר

וְיָבוֹאוּ מִלּוֹת הַנְּשָׁמָה הַיְּתֵרָה

שֶׁל הַשִּׁיר

 

גם אני הצבתי שיר ארספואטי זה כמוטו לספרי "הכח המדמה" , ופרט לעובדה שהוא מדבר אלי באופן העמוק ביותר, לא באמת נתתי לעצמי דין וחשבון מדוע . השיר הזה לוחש לי סוד לאוזן ,סוד שהנה אני מוצאת בבמה מחבקת ומכובדת זו אפשרות לברר לעצמי את פשרו  , ועל כך אני מודה לכם נעמה ושמעון יקרים :

1. הדבר המיידי שעובר אלי בקריאה הראשונה של תשע השורות הקצרות  , של עשרים ושמונה (כ"ח) המילים שהוא מכיל ושמתוכן חוזרות  מילים על עצמן מספר פעמים  , זו המוסיקליות  ,שעמוד השדרה שלה היא מילה בעלת הברה אחת: שיר , תנועה אחת ושני עיצורים הנושאים על כתפיהם את המטען הלירי כולו מאז ועד עולם. הבחירה במילה שיר ולא באחותה המכובדת שירה  (העלולה  להשמע : שירע) ....משמעותית. פשוטה וצלולה המילה הקטנה שיחד עם  הצליל החוזר  ש: שששלד , בשששביל, נשששמה, ששששלי מעניקים פיאניסימו לטקסט , ששששקט שלפני התרחשות .

2. את הרחש הזה שלפני הסערה מייצגים הפעלים  . ארבע פעמים :

3. "יבואו ". כמו באיזה טקס, פולחן , כמו באיזה כישוף קוראת המשוררת : "יבואו המילים" "ויבואו המילים" ויבואו המילים" "ויבואו מילות"...ועליהן  מעין אברא קאדברא  נוספות הפעולות "תקרום" , "להיות" "להפיח" .

4. תחושה של סכנה עולה  למקרא השיר הצלול  הזה. השיר כמו גולם שיש לרסנו, להזהר שלא יקום על יוצרו.

5. השיר מתחיל בקריאה למילים שיבואו, מילים, סתם מילים, פכפוך איטי של מילים עד לשטף  "מילות הנשמה היתרה" ...מה זאת אומרת ? מה זה מילות נשמה ? והיודע זאת האם ידע מה פירוש "יתרה" ? השיר מוביל למקום שלמילים יש כוח מעולם אחר , מעולמות אחרים , גבוהים , שאי אפשר לגשת אליהם ולגעת בהם.

6. אין סימני פיסוק בשיר ואין בסופו נקודה, השיר הוא זרימה אין סופית ללא מכשול אך גם ללא נשימה.

7. המילים : "שלד, עור , גידים, עצמות, להפיח רוח" מעלים אסוציאציה של הנשמה מפה לפה , "הנשמה מילולית" כשם ספרה השלישי. של גבול דק בין חיים ומוות בין מוות לחיים .  הגבול הזה בנוי ממילים.

בתוך השדה הסמנטי הזה נוצצת כנטע זר המילה "היולית" , לא רק מפני שהגיעה אלינו  מהיוונית , אלא מפני שהטעם שלה באוזן שלי נשמע רענן , טרי, חדש , בלתי מעובד וקופצני , כמו : בתולית, חתולית  ראשונית. וכשהמילה המפתיעה "היולית" נמצאת בסביבה הקודרת , המורבידית  עם הצירופים : "תקרום עור וגידים" , "שלד" , "עצמות" "להפיח רוח חיים" אי אפשר שלא תתעורר בתוך דמיון הקורא תמונת "חזון העצמות היבשות" , תמונתו של הנביא – המשורר ,ששירתו מתנערת מעפרה וקמה לתחייה. תחיית המתים – תחיית השירים.

הָיְתָה עָלַי, יַד-יְהוָה, וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ יְהוָה, וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת.  ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד.  ג וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וָאֹמַר, אֲדֹנָי יְהוִה אַתָּה יָדָעְתָּ.  ד וַיֹּאמֶר אֵלַי, הִנָּבֵא עַל-הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה; וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם--הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת, שִׁמְעוּ דְּבַר-יְהוָה.  ה כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה:  הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם, רוּחַ--וִחְיִיתֶם.  ו וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּידִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר, וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר, וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ, וִחְיִיתֶם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה

עכשיו אולי הבנתי  : בגלל המוסיקה, בגלל ההפתעה, בגלל האימה ובגלל התקווה , אני אוהבת את השיר הזה של גבריאלה אלישע  ע"ה.