מרדכי גלדמן

 

​

הגלקסיות  *

הַגָּלַקְסְיוֹת נָסוֹת בִּתְאוּצָה

אֶל מֶרְחֲבֵי אֵינְסוֹף הֶחָלָל 

אֶל תְּהוֹמוֹת הַיְּקוּם -

הַאִם כָּךְ גַּם נַפְשֵׁנוּ?

הַאִם כְּכָל שֶׁאָנוּ נִזְרָמִים בַּזְּמַן

אָנוּ מוּאָצִים מִגַּרְעִין יֵשׁוּתֵנוּ

שֶׁנִּבְרָא מֵרֶגַע שֶׁל אַהֲבָה

אֶל מֶרְחָבִים זָרִים וּמוּזָרִים

וְהַתְּמוּרוֹת מְעַוְּתוֹת אֶת פָּנֵינוּ

בִּשְׁרִירוּתִיּוּת וּבִבְלִי דַּעַת

​

אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ הָאִישׁ הַזָּקֵן

נָע לְאָחוֹר בֵּין זִכְרוֹנוֹתָיו

כָּךְ לֹא יַחְלִיק כְּטִפַּת כַּסְפִּית זְעִירָה

עַל מֶרְחָבָיו הַקַּרְחוֹנִיִּים שֶׁל הַיְּקוּם

שֶׁכָּל יְרֵחָיו, שִׁמְשׁוֹתָיו וְכוֹכָבָיו

מַאֲדִימִים וְהוֹלְכִים בְּהִתְרַחֲקָם

לְתוֹךְ הָאֹפֶל הַקַּדְמוֹנִי

בִּגְלַל שְׁגִיאַת הָעַיִן שֶׁאֵינָהּ מְוַתֶּרֶת

​

בַּזִּכָּרוֹן, אוֹמֵר פְּרוּסְט הַמָּתוֹק,

גָּלוּם הָעַצְמִי הָאֲמִתִּי בְּיוֹתֵר

הַחֲמַקְמַק בְּיוֹתֵר, הַכָּאוּב בְּיוֹתֵר

הַפְּרָטִי בְּיוֹתֵר -

הִבְהוּב קְצַרְצַר וְזָעִיר

פְּעִימָה שֶׁל לֵב צִפּוֹר

רַחַשׁ הִתְאַדּוּת הַטַּל

וְסָבִיב מִכָּל עֵבֶר אֵינְסוֹף הֶחָלָל

וּסְחַרְחֹרֶת הַגָּלַקְסְיוֹת

* הערת המשורר: הגלקסיות מתרחקות והולכות במהירות אל מרחבי החלל. ככל שכוכבים רחוקים יותר - הם נראים בטלסקופים אדומים יותר, בגלל תופעה הנקראת "שגיאת דופלר". הגלקסיות מתרחקות כביכול ממרכז כלשהו בו התחיל כביכול היקום, אבל למרבית הפליאה כל מקום וכל כוכב יכול להיות "המרכז" ממנו הכל מתרחק. העובדות הללו  מצטרפות בעיניי לפיוט קוסמי - לשירת הבריאה.

 

​

השקט

 

הָרַעְיוֹן שֶׁאֶהֱפֹךְ לְשִׁיר

כָּל רֶגַע מֵחַיַּי

אוֹ אֶרְשֹׁם בְּפִנְקַס הַסְּמַרְטְפוֹן

כָּל הֲגִיג בְּכָל סֻגְיָה

מַבְחִיל אוֹתִי

אֲנִי מְתַעֵב הָעֶרֶב אֶת פְּסׂואָה

אֲבָל אֶת הַשֶּׁקֶט הַזֶּה אֶכְתֹּב -

​

נְבִיחוֹת מַגִּיעוֹת מֵהַפָּארְק הֶחָשׁוּךְ

מְכוֹנִיּוֹת אֲחָדוֹת חוֹלְפוֹת מוּאָצוֹת

בַּחַלּוֹן רוֹטֵט גֶּשֶׁם דַּק

וְאָז נִשְׁמַע הַשֶּׁקֶט בְּחַדְרִי

כִּשְׁרִיקָה רַכָּה

בְּמַעֲמַקֵּי רֵיק הַאֲפַרְכָּסוֹת

​

כָּל תְּשׁוּקוֹתַי מְנַמְנְמוֹת

אִישׁ לֹא בַּדֶּרֶךְ מִכָּאן אוֹ לְכָאן

וְטוֹב שֶׁכָּךְ

וְלֹא אִכְפַּת לִי כְּלָל אִם שִׁירָתִי תִּשָּׁכַח

מָחָר אוֹ בְּעוֹד שָׁנִים

​

הַכַּלָּנִיּוֹת עַל שֻׁלְחָנִי

עֲדַיִן לֹא פָּקְחוּ אֶת עֵינֵיהֶן

לְהַקְרִין אֶת זֹהַר יָפְיָן הָאָדֹם

אַךְ בַּחֲשַׁאי כְּבָר קְמֵלוֹת

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ הַזְּמַן  רוֹחֵשׁ

בָּאֲגַרְטָל שֶׁהוּא כּוֹס גְּבוֹהָה לְבִירָה

 

בְּתוֹךְ דִּמְמַת  הַחֶדֶר

אֲנִי חוֹוֶה אֶת אַדִּירוּת הַיֵּשׁוּת

וּמַצְלִיחַ בְּנָקֵל  כְּמוֹ כֻּלָּם

לֹא לָחוּשׁ אֶת תְּאוּצָתוֹ הַחֲשָׁאִית

שֶׁל כּוֹכַב מְגוּרֵינוּ

אֶל אֵינְסוֹף הֶחָלָל הַגָּלַקְטִי

בִּזְמַן שֶׁאֵין בּוֹ מִדָּה

בְּשֶׁקֶט שֶׁאֵין בּוֹ אֲפִלּוּ מִלָּה

בַּשֶּׁקֶט גּוֹעֵשׁ אִי שֶׁקֶט - רַעַשׁ וַהֲמֻלָּה