דוד ברבי

 

​

עֲנָנִים יְבֵשִׁים

 

יוֹתֵר פּוֹאֵטִי עֲנָנִים יְבֵשִׁים מֵעֲנָנִים רֵיקִים

עוֹנֶה לִשְׁאֵלָתִי חַבְרֵי הַפִילוֹסוֹף

נִרְאֶה לִי שֶׁהַצֶּדֶק אִתּוֹ

הָעֲנָנִים יְבֵשִׁים וּמְלֵאִים בְּאוֹרוֹת הָעִיר

וּבְאוֹר הַיָּרֵחַ שֶׁצּוֹבֵעַ אוֹתָם לָבָן

וּפָנִים שׂוֹחֲקוֹת לְשֵׁמַע הַתָּרַת הַמִּלִּים

שֶׁמְּרוֹקְנוֹת אֶת מַרְאוֹת הַשָּׁבוּעַ

וַאֲנִי מַבִּיט מַעְלָה פּוֹתֵחַ לֹעַ צְחוֹקִי

וְרוֹאֶה אֶת הָעֲנָנִים הַלְּבָנִים

מַמְשִׁיךְ לִצְחֹק

עַד כִּי יָבַשׁ צְחוֹקִי עִמָּם

 

​

יָרֵחַ/לְבָנָה

 

וְאֵלֶּה יַחְפְּצוּ אֶת שְׁאוֹן

צְלִילֵי הַמֵּיתָרִים

הַמִּתְנַגְּנִים בְּמַגַּע הָרוּחַ

וְהָאוֹתִיּוֹת דּוֹמְמוֹת

חֹפֶן כּוֹכָבִים מִמַּעַל יַבִּיט

בְּחוּטֵי הָעַכָּבִישׁ

וְאֵין יַד מְכַוֶּנֶת אֶלָּא

רַק יָרֵחַ וּלְבָנָה