מיתר הלל  קורמן

 

​

1.(שמעתי נוף)

 

שָׁמַעְתִּי נוֹף מֵחַלּוֹנִי

הַשֶּׁמֶשׁ צָעֲקָה

שֶׁלֶג הִזְדַּחֵל לַנַּחַל

רוּחַ הִתְחַנְּפָה לַכָּחָל

וּפַרְפָּרִית פָּרְחָה

 

זֶה כְּבָר כַּמָּה לֵילוֹת

שֶׁאֲנִי מְחַכֶּה לַזְּרִיחָה

יֵשׁ לִי מְרַגְּלִים בַּשָּׁמַיִם

יוֹתֵר זְרוֹעוֹת מִיָּדַיִם

וּמַחְשָׁבוֹת בַּחֲשֵׁיכָה

 

עַרְפִילִּים עַרְפִילִּים

לְכוּ הַבַּיְתָה

תֵּכֶף אָשִׁיב מִלְחָמָה

הִנָּהּ הַשֶּׁמֶשׁ צוֹרַחַת

הַלָּבָה רוֹתַחַת

וּפַרְפָּרִית פָּרְחָה

 

​

2.(מי חייכה)

 

עָשִׂיתִי רְשִׁימָה
מִי הִשְׁקִיעָה בִּי מַבָּט
מִי זָרְחָה עָלַי
וּמִי קָרְנָה

וּכְמוֹ חֲלָלִית מְרַחֶפֶת
בֵּין חֲלָלִים רֵיקִים
הִשְׁקַפְתִּי עַל כּוֹכְבוֹת-לֶכֶת
שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אָדָם
וְיָדַעְתִּי שֶׁאֵין לִי מַסְפִּיק

לִנְחֹת וְלַחֲזֹר

 

​

3.

רָקִיעַ נִשְׂרַף בִּשְׁקִיעָה חֲרִישִׁית
צוֹפֶה מְהֻפְּנָט – נֶעֶתְקָה נְשִׁימָתוֹ
אוּלַי מִתְעַנֵּג עַל הָרֶגַע הַזֶּה
אוֹ חָרֵד מֵהָרֶגַע הַבָּא שֶׁיָּבוֹא:

יִפֹּל הָאוֹר יָקוּם הַחֹשֶׁךְ
דֹּם הַיּוֹם לְהֵאָלֵם
וְקֶרֶן שֶׁמֶשׁ שֶׁגּוֹוַעַת
תְּרַנֵּן מָה שֶׁכְּבָר אֵין.

אֶתְמוֹל יָרֵחַ דָּם 
רָדָה בְּכוֹכָבִים 
גַּלְמוּדִים וּרְחוֹקִים 
זֶה מִזֶּה וּמֵאִתָּנוּ-
הַפְרֵד וּמְשֹׁל.

שִׁשָּׁה לֵילוֹת קוֹדְרִים
מֵאָז שֶׁבָּאת
וּבִשַּׂרְתְּ בְּהֶחְלֵטִיּוּת שֶׁל בּוֹרֵא:
הָיָה אוֹר וְיִהְיֶה חֹשֶׁךְ
וּמֵאָז אֲנִי בּוֹכֶה.

(שֶׁיִּשָּׂרֵף הַכֹּל בְּלַחַשׁ)