סיגל אשל | netivimmag2019

סיגל אשל

כולם מעשים בודדים

אורי ברנשטיין היה משורר שנות העשרים שלי. שורותיו, העדינות כנקיפות לב, צבעו בהדהודן את מעשיי הבודדים וגם את אלה שבצוותא, שיוו להם עומק ונגינה והיוו השראה רבה לעולמי השירי. היו ברשותי שלושה מספריו: "כולם מעשים בודדים", "ערב עם סו" ו"עמק השווה" – חזרתי וקראתי בהם חזור וקרוא - ההתנגנות הלירית העדינה, שירת האני היפהפיה שלו, שהיתה אוניברסלית תמיד, השורות המוסיקליות, לרוב בזוגות, ננעצו בנפשי כחוט מלובן ודקיק של געגוע תמיד. גם מנגינות נוצרו בתוכי למקרא שיריו (כמה מהן אני זוכרת עדיין והן מוצלחות למדי...). פעם השאלתי את ספריו לחבר קרוב, מתוך רצון לחלוק את היקר ביותר (הו, מעשה נמהר של נדיבות אוהבת...), ולא קיבלתים בחזרה. אפרד ממנו בשיר.

השיר שלי:

עֶרֶב לִפְנֵי מָטָר, גַּע בְּכָל מְאֹדְך

כְּבָר מְאֻחָר מְאֹד, זְמַן לֹא לְצִדְּךָ,

חוֹלוֹת דּוּמָה נוֹקְפִים בַּעֲפָרְךָ

לוֹחֲשִׁים עָלֶיךָ כְּמוֹ עֲשָׂבִים שׁוֹטִים –

עַכְשָׁיו כְּבָר אֳנִיּוֹת תְּהוֹם

חַפְתוּ מִפְרָשׂ, תְּרָנִים וּמְשׁוֹטִים.

עֵינֶיךָ, מְצוּלוֹת קַבַּרְנִיט עִוֵּר, שׁוֹמְטוֹת אֶת הַמַּרְאוֹת,

שָׁבוֹת אֶל הֶעָפָר וְהַחוֹלוֹת הַנּוֹדְדִים

אַתָּה קָם וְיוֹשֵׁב וְהוֹלֵךְ

וְכֻלָּם מַעֲשִׂים בּוֹדְדִים.

הָאוֹר, פְּסִיעוֹת וְהִסְתַּלְּקוּת, כַּסַּהַר הַנָּמוֹג

עַל הַיָּם עֲרָפֶל וְסִירוֹת מוּאָרוֹת אֲחָדוֹת,

גַּם אֶת זֶה לַחֲגֹג.

רַק לְמַעְלָה, בֵּין שְׁנֵי מְטוֹסִים,

רוֹעֵד הָאֲוִיר הַמֻּפְרָע

מִתְהַפֵּךְ וְנוֹפֵל

וּלְעוֹלָם אֵינוֹ מַגִּיעַ אַרְצָה.

היה שלום ותודה על המלים.