שושי שמיר

 

על תרגום השיר 'לחיים' של איליה קמינסקי

​

​

(עריכת מערכת: פוסט שנכתב על ידי יהודית אוריה בעקבות תרגומה של שושי מופיע כאן.)

​

 

קראתי את השיר הזה, באנגלית, בפייסבוק של המשוררת יהודית אוריה.  לא הכרתי את המשורר. חושי השפה שלי קלטו את השיר כתרגום, אבל היא אמרה שהוא נכתב אנגלית במקור. קראתי קצת על המשורר ולמדתי שהוא כותב רוסית ואנגלית, אבל שפת האם שלו רוסית. לדעתי המקור של השיר הנוכחי, לפחות בסבטקסט הלא מודע (ויסלח לי המשורר על החוצפה), איננו אנגלית. השיר איתגר אותי. החלטתי לתרגם אותו,  ואני מביאה כאן חלק מהלבטים שלי  ואת ההחלטות. אשמח להערות ולהארות.

 

Ilya Kaminsky

A Toast

 

If you will it, it is no dream.
— Theodore Herzl

October: grapes hung like the fists of a girl
gassed in her prayer. Memory,
I whisper, stay awake.

 

In my veins
long syllables tighten their ropes, rains come
right out of the eighteenth century
Yiddish or a darker language in which imagination
is the only word.

 

Imagination! a young girl dancing polka,
unafraid, betrayed by the Lord’s death
(or his hiding under the bed when the Messiah
was postponed).

 

In my country, evenings bring the rain water, turning
poplars bronze in a light that sparkles on these pages
where I, my fathers,
unable to describe your dreams, drink
my silence from a cup.

​

איליה קמינסקי/ גרסה עברית: שושי שמיר

​

לחיים

 

אם תרצו, אין זו אגדה

- תיאודור הרצל

 

אוקטובר: ענבים נתלו כאגרופי ילדה

שרוססה בגז בתפילתה. זיכרון,

אני לוחש, תישאר ער.

 

בעורקי

הברות ארוכות מהדקות כבליהן, גשמים  באים

היישר מאידיש של המאה השמונה עשרה

או מלשון עוד יותר אפלה שבה דמיון

הוא המלה היחידה.

 

דמיון! ילדה צעירה, בלי-פחד פולקה  

רוקדת, נבגדת במות האל

(או בהסתתרו  מתחת למיטה כשבוא המשיח

נדחה).

 

בארצי, הערב מביא מי גשם, ממיר

עלי צפצפה לברונזה באור ניצוצות על הדפים האלה

בהם אני, אבותי,

שנבצר מאיתנו לתאר את חלומותיך, שותים

את שתיקתי מספל.

 

​

​

הבית הראשון:

​

October: grapes hung like the fists of a girl
gassed in her prayer. Memory,
I whisper, stay awake.

 

הבית מתנגן באוושת שילוח הגז (שהוא סגנון הרציחה) שמרככת כביכול את תחושת האלימות: grape-s, fi-s-t-s, ga-ss-ed, whi-s-per, s-tay. גם רוב  ההברות בסיומי המלים בהגייה רכה. בדרך זאת נוצרת סתירה מטלטלת בין המצלול הנעים והתוכן הקשה. בעברית, בחנתי תחילה שתי אפשרויות לשמור על נאמנות לרוח השיר.

אפשרות אלף:

אוקטובר: ענבים נתלו כאגרופי ילדה

שרוססה בגז בתפילתה. זיכרון,

אני לוחש, תישאר ער.

ואפשרות בית:

אוקטובר: ענבים נתלו כמו אגרופים של נערה

שהורעלה בגז בעת תפילה. זיכרון,

אני לוחש, תישאר ער.

 

אפשרות אלף שומרת על מצלול רך אבל מוותרת על חיבור המצלול לסגנון הרציחה. איכשהו התרגום הרגיש לי מרוכך מדי, ואולי פחות עוצמתי מהמקור. לא בטוחה. באפשרות בית, המצלול קשור לסגנון הרציחה (הורעלה):   נ-ערה, הו-רעלה, ב-ע-ת, תפי-לה, זיכ-רו-ן, א-ני, תיש-אר, ער. אבל רוב המלים בגרסה הזאת מסתיימות בהברה סגורה וקשה, ואולי זאת גרסה מפורשת מדי  וקשה מדי לעומת המקור. אפשרות נוספת עולה בדעתי תוך כתיבת הדברים:

אוקטובר: אשכולות תלויים כאצבעות ילדה

שרוססה בגז בתפילתה. זיכרון,

אני לוחש, תישאר ער.

 

המילים 'אשכולות' ו'אצבעות' כאן מחזקות את מצלול הש-צ-ס-ז, ואולי היו יכולות לאפשר קירבה גדולה יותר לצליל הגז שבמקור. אבל במחשבה שנייה – גם אם 'אשכולות' שומרים על צורת האגרוף, אין הם מביאים את הענבים שמהם, אולי, נדרך יין השתיקה ששותים הדובר ואבותיו בבית האחרון. והאצבעות – אמנם אליבא דה עמיחי  'גם האגרוף היה פעם כף יד פתוחה ואצבעות' – אבל כאן, אצל קמינסקי, האגרוף הוא התמונה הנכונה...

 

אני מודה, המילה 'רוססה' משכה בשולי שמלתי, והכריעה את הכף לטובת הגרסה הרכה. ועדיין, באותו הבית - stay awake מהדהד a wake, שהוא טקס אשכבה שבו מכבדים את המת/ה. הזיכרון מתבקש להישאר ער, כמו הנוכחים ליד המת/ה בטקס. זה כל כך מתאים כאן. אין לי את זה בעברית. לפחות יש לי כתחליף (לא מספק) את החריזה – 'תישאר ער', המחוברת במצלול גם לזיכרון.

 

​

הבית השני:

​

יש אסוציאציות שאני לא יודעת אם המשורר מודע להן. למשל, המילה veins. באידיש 'וויינען' (veinen) זה לבכות. בחיבור כזה, הגשמים שבאים מהאידיש בבית השני, יכולים להתבאר כבכי מטפורי, המתבטא גם בצלילי הבכי:  v-ei-ns, t-igh-ten, r-ai-ns, r-igh-t, ei-t-ee-nth.

 

In my veins
long syllables tighten their ropes, rains come
right out of the eighteenth century

Yiddish or a darker language in which imagination
is the only word.

​

אם הייתי יכולה לתרגם את In my veins למילים 'בבכיות שלי', לפחות המשמעות הייתה נשארת, אם כי, אולי, מפורשת מדי. אבל אי אפשר. אין ברירה אלא לבחור בין עורקים לוורידים. 'בעורקי' שומר לפחות על ai  אחד. ואני מקווה שבצליליות שלהן עור-קי, ארו-כות, מהד-קות, כ-בליהן, משחזרות לפחות אנקה (אבל לא קרעכץ, לצערי אפילו לא קרעכץ).

עוד בבית הזה, הייתי צריכה להחליט בין המילים 'שפה' ו'לשון'. המילה 'לשון' הכריעה בגלל המצלול והחריזה. ובתוך זה גיליתי שבעברית המילה 'שפה' מכילה את המילה 'פה'.

בעורקי

הברות ארוכות מהדקות כבליהן, גשמים  באים

היישר מאידיש של המאה השמונה עשרה

או מלשון עוד יותר אפלה שבה דמיון

הוא המלה היחידה.

 

​

הבית השלישי:

​

Imagination! a young girl dancing polka,
unafraid, betrayed by the Lord’s death
(or his hiding under the bed when the Messiah
was postponed).

​

בבית הזה כמעט לא היו לי שאלות. אחרי ניסיון קצר וחולף לשמור על התבנית המקורית:

דמיון! ילדה צעירה רוקדת פולקה

בלא פחד, נבגדת במות האל

(או בהסתתרו מתחת למיטה כשבוא המשיח

נדחה).

​

היה ברור לי שהחריזה בשורה השנייה הרבה יותר מהותית. היה אפילו פיתוי לתרגם unafraid  ל'בביטחון' וליצור חיבור צלילי עם 'דמיון', אבל המילה פחד הייתה נעלמת אז מהטקסט, ובלעדיה – אנא הוא בא. ואז לקטנוניות-כביכול של: 'ללא-פחד' 'בלא-פחד' או 'בלי-פחד'. 'ללא-פחד' מלעלע, מפר את מחול הקריאה. 'בלא' קל יותר וכביכול הכי מתאים, אפילו שומר על המצלול החולמי. אבל איכשהו באינטואיציה שלי 'בלי' המצטלצל עם צעי(רה) יצר חיבור נכון יותר בתוכן ומעניין יותר במוסיקה. וכך נוצר הבית במתכונתו הנבחרת:

דמיון! ילדה צעירה, בלי-פחד פולקה  

רוקדת, נבגדת במות האל

(או בהסתתרו  מתחת למיטה כשבוא המשיח

נדחה).

ובשולי הבית הזה:  החריזה 'רוקדת, נבגדת' מחממת את ליבי בדיוק המהותי שלה.

 

​

הבית הרביעי והאחרון:

​

In my country, evenings bring the rain water, turning
poplars bronze in a light that sparkles on these pages
where I, my fathers,
unable to describe your dreams, drink
my silence from a cup.

 

המוטו של השיר הוא משפט של הרצל המחובר ישירות ל'מדינת היהודים'. זה, ואיזכור האידיש והמשיח המתעכב, מחזקים את ההנחה שבמלים In my country בתחילת הבית האחרון, הדובר מתכוון לישראל. גשמי הבכי (veins) עברו מארצות האידיש לישראל, ארצו וארץ אבותיו של הדובר.

וזה מביא איתו עוד בעיה בתרגום. המקור:  evenings bring the rain water. התרגום: 'ערבים מביאים את מי הגשם' – בעייתי  בעברית ובישראל - שכאן יש למילה 'ערבים' קונוטציה נוספת, שאינה שייכת לשיר, ובעיקר בצירוף הזה - המעלה מיד את האסוציאציה של שואבי מים. ניסיתי 'הערבים מביאים מי גשם' – לא ממש עזר. אין ברירה אלא לשנות את המלה כדי לדייק את התרגום – 'הערב מביא את מי הגשם'.

ואז באה המילה  turning להציק ולתסכל, כי היא משמשת גם לתיאור השתנות צבעי העלים בסתיו. אין לזה מלה בעברית, וכבר נתקלתי בבעייה הזאת בשיר שלי שנכתב במקור באנגלית. אפשר לתרגם 'משנה'  או 'הופך' או 'ממיר' - כל אחת מאלה מתאימה ולכולן 'צבע' דומה. בחרתי במילה 'ממיר', כי היא העמוקה ביותר במשמעות – לשון תמורה, ואף מחוברת למצלול:

 

בארצי, הערב מביא מי גשם, ממיר

עלי צפצפה לברונזה באור ניצוצות על הדפים האלה

ובהמשך - השורות הטריקיות, שבאנגלית מחזיקות בפעליהן יחיד ורבים כאחת, ובעברית אני נאלצת לבחור:

​

where I, my fathers,
unable to describe your dreams, drink
my silence from a cup.

 

יכול להיות:

בהם אני, אבותי,

שנבצר ממני לתאר את חלומותיך, שותה

את שתיקתי מספל.

 

אבל למה לא -

בהם אני, אבותי,

שנבצר מאיתנו לתאר את חלומותיך, שותים

את שתיקתי מספל.

אני בחרתי בנוסח השני שמתנגן לי הרבה יותר טוב. למזלי אני לא יכולה לנקד ולכן לא צריכה להחליט עכשיו אם  your dreams בזכר או בנקבה. אבל אם הייתי צריכה, הייתי אומרת  שהדובר ואבותיו אינם מסוגלים לתאר את חלומותיה של אותה ילדה - שהופכת נוכחת כאן אף יותר בזכות הזיכרון והדמיון – ולכן אין להם אלא לשתות את שתיקת הדובר (שילדה את השיר הזה מהרחם של אגרוף הענבים בבית הראשון?). ובכך הם מחזקים את כל החיבורים של השיר אל מותה של נערה בגז בשואה.

ועוד קטנה אחת - בעברית, המילה 'נבצר' מאזכרת 'בציר', ומחברת את אגרוף הענבים לשתייה.

 

ואחרית דבר:

בשיר הזה העברית נאלצת להתחייב יותר, ובכך אולי מאבדת משהו מהחופש. אבל יש בעברית כאן עושר צלילי רב, ויש מנגינה מדויקת בחלק גדול מהשיר, במצלול ובחרוז. אולי יש עוד עבודה, אבל כבר עכשיו התרגום משביע רצון (לפחות את שלי). הערות יתקבלו בברכה.