שמעון רוזנברג

 

​

אמונה אינה מענָה (בשעת נהיגה)

 

אֲנִי מַבִּיט נִכְחִי וְאֵינִי מְחַפֵּשׂ קָצֶה

בְּעֵינַי מַסְלוּל עֲקַלָּתוֹן

עָדִיף עַל דֶּרֶךְ הַיָּשָׁר  

וּלְאָן אֲנִי כְּבָר מְמַהֵר?

נָזִיר זֶן בּוּדְהִיסְטִי מִשְׁתַּתֵּק מִתַּחְתַּי

כֹּמֶר מִתְוַדֶּה אֵינוֹ כָּשִׁיר לְוַדֵּא

אֶת רְצוֹנוֹ שֶׁל בְּרוּאוֹ הַיּוֹשֵׁב לְפָנָיו

אִמָאם וְרַב מְיַשְּׁרִים עִמָּם קַו-מַצְפּוּן

 

וְלָמָּה שֶׁאֶתְיַשֵּׂר לְפִי מִתְפַּלְּאֵי הַדֶּרֶךְ

בְּבַקָּשַׁת עֶזְרָה מֵהֶחָרָא הָאַחְרַאי

לְמַזָּלָם וּלְגוֹרָלֵנוּ עַל פִּי הֲבָנָתָם? 

אֵינִי מְִחַשֵּׁב, מָה יִקְרֶה

אִם הוּא יָגִיחַ מוּלִי וְיַעֲלֶה

מְסַנְוֵר כְּשֶׁמֶשׁ הַמִּזְרָח

וְאֵינִי שׁוֹעֶה לַטְּעָנוֹת הַחוֹלְפוֹת

עַל פָּנַי

בִּמְהִירוּת שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה

וּמַמְשִׁיךְ לָטוּס עַל כְּבִישׁ מִתְפַּתֵּל.

 

​

*

הֲנָחוֹת חַיַּי שֶׁהִתְבַּדּוּ

וְהִתְבַּדּוּיוֹת יָמַי שֶׁהִנַּחְתִּי לָהֶן

וְהַהֲנָחוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְעַצְמִי

וּשְׁאֵלוֹת מֹחִי שֶׁלֹּא נָחוּ

הֵן שֶׁהִנִּיחוּ אֶת יְסוֹדוֹתַי

וּמָתְחוּ עֲלֵיהֶן אֶת דַּעְתִּי

עַד לָעֵת הַזּוֹ

וּבִשְׁעַת הַדְּוַי 

הַאִם תָּנוּחַ עָלַי דַּעְתִּי

לַמְרוֹת שֶׁלֹּא טָעִיתִי?

 

 

עיון חוזר באמונת אבי האומה

 

כְּשֶׁאֱלֹהִים צִוַּנִי לִטֹּל אֶת יִצְחַק

לֹא הָיְתָה לִי שׁוּם בְּעָיָה עִם זֶה

הַפַּחַד מֵאֱלֹהִים שִׁתֵּק כָּל פַּחַד אַחֵר

וְחָלְפוּ אֲפִלּוּ מוֹרָא שָׂרָה

וּמִמֵּילָא לֹא אָהַבְתִּי אֶת בְּנָהּ

שֶׁמַּלְאָכִים זָרִים הִזְרִיעוּ בְּתוֹכָהּ.

אֲבָל לֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֱלֹהִים דִּבֵּר עִמָהּ בְּשֶׁקֶט

וּבְיַחַד הֶחְלִיטוּ לִבְחֹן אֶת דְּבֵקוּתִי בַּמְּשִׂימָה

 

הַאִם טָחוּ עֵינַי לִרְאוֹת שֶׁחֹרְשֵׁי טוֹבָתִי

חוֹשְׁדִים בְּעֹמֶק נֶאֱמָנוּתִי לַאֲדָמָה הַמֻּבְטַחַת?  

 

יִצְחָק לֹא הִקְשָׁה בִּשְׁאֵלוֹת

בֵּן טִפֵּשׁ וְשָׁפוּט שֶׁל אָבִיו

הֶעֱמִיס אֶת עַצְמוֹ עַל הַחֲמוֹר

הִגִּישׁ יָדָיו שֶׁאֶקְשֹׁר (לֹא הָיָה בְּכָךְ כָּל צֹרֶךְ)

וְיָצָאנוּ אֶל הַר הַמּוֹרִיָה

(הַדֶּרֶךְ אֶל הַמַּטָּרָה מְקַדֶּשֶׁת אֶת הָאֶמְצָעִים

אָמְרוּ לִי יוֹעֲצַי,

הֵם יָדְעוּ מִי אוֹרֵב לְאָזְנַי)

כְּשֶׁיִּצְחָק הִתְעוֹרֵר וְשָׁאַל אַיֵּה הָעֵצִים לָעוֹלָה

עָשִׂינוּ אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת הַדְּרוּשׁוֹת

הוא אֲפִלּוּ הוֹשִׁיט אֶל יָדִי אֶת הַמַּאֲכֶלֶת.

 

אֵינִי אוֹהֵב לִשְׁחֹט,

לָכֵן חִכִּיתִי שֶׁיֵּצֵא מִן הַשָּׁמַיִם הַקּוֹל,

אֵיזוֹ הֲקָלָה.

מְאֻחָר מִדַּי הָעוֹלָם יְגַלֶּה כַּמָּה קַל לְאַיֵּם בִּשְׁחִיטָה

כְּשֶׁאַתָּה סוֹמֵךְ שֶׁמִּישֶׁהוּ גָּדוֹל מִמְּךָ

יַעֲשֶׂה בִּשְׁבִילְךָ אֶת הַמְּלָאכָה.    

 

 

בסוף (הרהורי כפירה ביום הכיפורים)

 

בַּסּוֹף זֶה יִהְיֶה חַיָּב לְהִגָּמֵר, סָפֵק בְּהִתְנַגְּשׁוּת מְהִירָה בְּקִיר, סָבִיר בְּהַחְלָקָה אִטִּית עַל כְּבִישׁ עַד לַעֲצִירָה מֻחְלֶטֶת בְּמָנוֹעַ שֶׁיִּשְׁבֹת מִלֶּכֶת, אוּלַי מְקֻלְקָּל. אַךְ סָבִיר מִכָּל שֶׁפָּשׁוּט יִגָּמֵר הַדֶּלֶק וְכָל תַּחֲנוֹת הַשְּׁאִיבָה יֵחָסְמוּ. 

כִּי בַּסּוֹף זֶה חַיָּב לְהִסְתַּיֵּם. וְכִי לֹא כָּכָה נִכְתָּב בְּכָל הַחוֹזִים הַבִּלְתִּי מֻסְבָּרִים בִּידֵי כָּל  הַהוֹזִים? וּמָה שָׁוֶה הֶסְכֵּם שֶׁנֶּחְתַּם בָּאֲוִיר בְּמַעֲמָד צַד אֶחָד שֶׁפָּרַשׂ כָּנָף, וְכָעֵת גַּם הַנּוֹטַרְיוֹן פָּרַשׁ?

מִי שֶׁפַּג תּוֹקְפוֹ מֵעַצְמוֹ בְּמוֹעֲדוֹ הַבִּלְתִּי נָקוּב בְּכָל שָׁנָה חֲדָשָׁה אֵיךְ תּוֹעִיל לוֹ בַּקָּשָׁה לְהִתְחַיְּבוּת חֲדָשָׁה, אוֹ חִזּוּר עַל הַפְּתָחִים? וּשְׁבִיתָה בְּשַׁעֲרֵי לִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה תָּבִיא מְלָאכָה לַחֲדַל הַכֵּלִים?

וּבַסּוֹף תִּתְבָּרֵר הָאֱמֶת הַמָּרָה, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה וְאֵין לִי כַּפָרָה.