אלי יונה

שלוש השמחות

सत्य

כַּעֲבֹר 29 שָׁנִים יָצָא סִידְּהָארְתַה מִכְּלוּב הַזָּהָב לְחָפְשִׁי.

כַּעֲבֹר יוֹם פָּגַשׁ אָדָם זָקֵן שֶׁחִיּוּכוֹ הָרָחָב בָּלַט מִבַּעַד לִזְקָנוֹ כְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ מִבַּעַד לֶעָנָן.

מַדּוּעַ אַתָּה שָׂמֵחַ, שְׁאָלוֹ סִידְּהָארְתַה, וְהַסּוֹף שֶׁלְּךָ עָצוּב?

אֲנִי לֹא שָׂמֵחַ, הֵשִׁיב לוֹ הַזָּקֵן, אֲנִי מְאֻשָּׁר!

הַיּוֹם אֵינִי צָרִיךְ לִדְאֹג עוֹד לַמָּחָר, גּוּפִי אָמְנָם קָמֵל אַךְ נִשְׁמָתִי פּוֹרַחַת!

לְמָחֳרָת פָּגַשׁ אָדָם חוֹלֶה הַרְבֵּה וְצוֹחֵק הַרְבֵּה.

מָה כָּל כָּךְ מַצְחִיק, שְׁאָלוֹ סִידְּהָארְתַה, וְהַסּוֹף שֶׁלְּךָ כָּל כָּךְ עָצוּב?

שְׁאֵלָתְךָ עֲצוּבָה! הֵשִׁיב לוֹ הַחוֹלֶה, אֲנִי שָׂמֵחַ!

שָׂמֵחַ עַל הָאֲוִיר, עַל הַשֶּׁמֶשׁ, עַל הַפֶּרַח, עַל הַמַּיִם, עַל הַשָּׁמַיִם!

עַל כָּל מָה שֶׁפַּעַם לָקַחְתִּי כְּמוּבָן מֵאֵלָיו!

כָּל נְשִׁימָה הִיא נְשִׁיקָה וְכָל נְשִׁיפָה – נֶשֶׁף!

לְמָחֳרָת פָּגַשׁ סִידְּהָארְתַה אָדָם מֵת שֶׁקְּרוֹבָיו רָקְדוּ בִּמְקוֹם לְקוֹנֵן.

מַדּוּעַ אַתֶּם כֹּה שְׂמֵחִים, שְׁאָלָם, וְהַסּוֹף שֶׁל יַקִּירְכֶם כֹּה עָצוּב?

כָּל חַיָּיו הִתְפַּלֵּל לַמָּוֶת שֶׁיִּגְאֲלוֹ מִיִּסּוּרָיו וּמִשֶּׁנִּתְמַלְּאָה מִשְׁאַלְתּוֹ נִתְמַלֵּאנוּ שִׂמְחָה!

לְמָחֳרָת הַיּוֹם גָּזַר סִידְּהָארְתַה עַל עַצְמוֹ תַּעֲנִית בִּכְדֵי לִקְמֹל, לַחְלוֹת וְלָמוּת.

נושא העולם

בִּשְׁנַת 786 לְמִן יִסּוּד הָעִיר רוֹמָא, בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם הַשְּׁמוֹנָה־עָשָׂר בְּמַרְס, חָשׁ אַטְלָס בְּשִׁנּוּי פִּתְאוֹמִי שֶׁפָּשָׂה בָּעוֹלָם; קֹדֶם הַשָּׁמַיִם חָשְׁכוּ, אַחַר כָּךְ הָאֲדָמָה רָעֲדָה וְצַחֲנַת מֵתִים עָלְתָה מִכָּל הַקְּבָרִים שֶׁנִּסְדְּקוּ כֶּאֱגוֹזִים. כַּדּוּר הָאָרֶץ כְּאִלּוּ נָרוֹק מִכָּל תֹּכֶן וְנָקַל כְּבָּלוֹן פּוֹרֵחַ בְּפָחוֹת מִשָּׁלוֹשׁ שָׁעוֹת!

אַט אַט רַפוּ אֲצִילֵי יָדָיו שֶׁל אַטְלָס וְקִבּוֹרוֹת רַגְלָיו רַכּוּ, שְׁרִירָיו הִתְנַוְּנוּ וְגוּפוֹ הִצְטַמֵּק, עַד שֶׁכַּעֲבֹר מָאתַיִם שָׁנָה – הָעוֹלָם הוּא שֶׁנָּשָׂא אוֹתוֹ!

הָעוֹלָם נָשָׂא אוֹתוֹ!

כָּל גָּבְהוֹ הִסְתַּכֵּם עַתָּה בְּעֶשֶׂר אַמָּה בִּלְבַד, אַמָּה שֶׁל אָדָם! הַגָּדוֹל בַּטִּיטָנִים הָפַךְ לַקָּטָן בָּאֵלִים...

אוֹי לַבּוּשָׁה! הִצְטַעֵר וְהִצְטַעֵק, אִם יִרְאוּנִי כָּךְ כָּל אַחַי! אַף אֶחָד לֹא בִּשֵּׂר לוֹ עֲדַיִן, שֶׁכָּל אֶחָיו מֵתוּ בַּלֵּדָה – שֶׁל יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי.

וְאוּלָם, בְּחוֹשְׁבוֹ כִּי יוּכַל לַחְזֹר לִמְמַדָּיו הַקּוֹדְמִים בְּאֶמְצָעוּת פִּתּוּחַ גּוּף וּפִטּוּם עַצְמִי, הֵחֵל לְהָרִים, לְהָזִיז, לַהֲפֹךְ, לְגַלְגֵּל, לִדְחֹף וְלִזְרֹק כָּל מָה שֶׁגָּדוֹל וְכָבֵד, אֲבָנִים, סְלָעִים וְעֵצִים, גַּם לֶאֱכֹל כָּל מָה שֶׁגָּדוֹל וְכָבֵד, פִּילִים, קַרְנַפִּים וּבִּיזוֹנִים.

בְּמִסְגֶּרֶת תָּכְנִית אִמּוּנָיו הָאִינְטֶנְסִיבִית הֶעֱבִיר אֲנָשִׁים עַל מִטְעָנָם הַכָּבֵד אֶת הַנָּהָר הַשּׁוֹצֵף, לֹא כִּי הָיָה אִכְפַּת לוֹ מֵהֶם; לְעִתִּים תְּקָפָם בַּגָּדָה הַשְּׁנִיָּה, אִם תְּקָפוֹ הָרָעָב, וּבָזַז אֶת מְזוֹנָם.

וְהִנֵּה, פַּעַם אַחַת שָׁמַע קוֹל שֶׁל יֶלֶד קוֹרֵא לוֹ, אַךְ לֹא רָאָה אוֹתוֹ; פַּעַם שְׁנִיָּה שָׁמַע אֶת הַיֶּלֶד קוֹרֵא וְלֹא רָאָה אוֹתוֹ; בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית הִבְחִין בּוֹ אַךְ בְּקֹשִׁי, שֶׁכֹּה זָעִיר הָיָה הַיֶּלֶד, וְאָז, לְרֶגַע קָט, שָׁב לִהְיוֹת עֲנָק.

מָה רְצוֹנְךָ, יֶלֶד? אֵין לִי זְמַן לְמִשְׂחָקִים!

שֶׁתַּעֲבִירֵנִי לַגָּדָה הַשְּׁנִיָּה.

וּמָה תּוֹעֶלֶת לִי בְּכָךְ? אַתָּה גַּם קָטָן וְגַם קַל וַאֲפִלּוּ תַּרְמִיל אֵין לְךָ!

מָה, אַתָּה לֹא כָּאן כְּדֵי לַעֲזֹר לַאֲחֵרִים?

לֹא! אֲנִי כָּאן כְּדֵי לַעֲזֹר לְעַצְמִי, לְפַתֵּחַ אֶת גּוּפִי וּלְנַפֵּחַ אֶת שְׁרִירַי, אַחֶרֶת הָיִיתִי בּוֹנֶה גֶּשֶׁר אוֹ סִירָה!

אֲנִי אָמְנָם קָטָן, אַךְ לִבִּי גָּדוֹל...

חָה! תֵּכֶף אֶפְרֹץ בִּצְחוֹק גָּדוֹל!

... וְאוּלַי לֹא תּוּכַל בִּכְלָל לְשֵׂאתֵנִי אֶל הַגָּדָה הַשְּׁנִיָּה.

הִצְחַקְתָּ אוֹתִי! לָמָּה לִי לְשֵׂאתְךָ כְּשֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהַשְׁלִיכְךָ לְשָׁם?! לָעַג לוֹ אַטְלָס וּמִיָּד נִסָּה לְהָרִימוֹ אַךְ לַשָּׁוְא; מִלְּמַעְלָה, מִלְּמַטָּה, מִקָּדִימָה, מֵאָחוֹר וּמֵהַצַּד, הַיֶּלֶד לֹא הִתְרוֹמֵם אֲפִלּוּ טִפָּה!

מָה קוֹרֶה פֹּה? אֶתְמוֹל נָשָׂאתִי אֶת כָּל הָעוֹלָם וְהַיּוֹם אֵינֶנִּי יָכוֹל לָשֵׂאת אֲפִלּוּ יֶלֶד?!

מֻשְׁפָּל בְּרוּחַ וְגַם בְּגוּף, בִּקֵּשׁ אַטְלָס שֶׁיְּטַפֵּס עָלָיו, וּכְשֶׁעָשָׂה הַיֶּלֶד כֵּן, גַּבּוֹ כִּמְעַט נִשְׁבַּר לִשְׁנַיִם.

לַעֲזָאזֵל! מִמָּה אַתָּה עָשׂוּי?! מֵעוֹפֶרֶת?!

צָחַק הַיֶּלֶד וְהֵשִׁיב: מֵרוּחַ!

לְכָל הָרוּחוֹת! עוֹלָם שׁוֹקֵל כְּמוֹ יֶלֶד וְיֶלֶד שׁוֹקֵל כְּמוֹ עוֹלָם!

אָז הִתְקַדֵּם אַטְלָס בְּקֹשִׁי כְּצַעַד אֶחָד לְתוֹךְ הַמַּיִם, וּבְקֹשִׁי רַב יוֹתֵר הִתְקַדֵּם צַעַד נוֹסָף; בַּצַּעַד הַשְּׁלִישִׁי כְּבָר נָפַל לְתוֹךְ הַמַּיִם וְלֹא הִצְלִיחַ לָקוּם עַד שֶׁנִּפְטַר מִן הַ"מִּטְעָן".

אַךְ כְּשֶׁהֵגִיחַ שׁוּב לַאֲוִיר הָעוֹלָם, כְּאִלּוּ נוֹלַד מֵחָדָשׁ כְּאָדָם בָּשָׂר וָדָם וּמַצְפּוּן וְרַחֲמִים וְיָצָא מִגְּדֵרוֹ לִשְׁלוֹם הַיֶּלֶד, שֶׁהֲרֵיהוּ בְּסַךְ הַכֹּל יֶלֶד! יֶלֶד קָטָן וּמִסְכֵּן!

יֶלֶד! יֶלֶד! אַיֵּה אַתָּה?! קָרָא וְצָלַל, צָלַל וְקָרָא; קֹדֶם לָכֵן חִפֵּשׂ אֶת הָאֲבָנִים וְהַסְּלָעִים וְאִלּוּ עַתָּה הִתְמַרְמֵר כָּל פַּעַם שֶׁנִּתְקַל בָּהֶם! קֹדֶם לָכֵן רָצָה לָשׁוּב לַשָּׁמַיִם וְאִלּוּ עַתָּה שָׁב וְחָזַר לְקַרְקָעִית הַנָּהָר!

הִנְנִי כָּאן! קָרָא לוֹ הַיֶּלֶד מִן הַגָּדָה הַשְּׁנִיָּה וְכֻלּוֹ יָבֵשׁ לַחֲלוּטִין.

אוֹ־אָז הוּצַף אַטְלָס בַּחֲשָׁד כִּי זֶהוּ בְּעֶצֶם יוּפִּיטֶר, שֶׁכְּבָר הֶעֱרִים עָלָיו בֶּעָבָר, אַךְ בְּטֶרֶם הִסְפִּיק לִשְׁאֲלוֹ זֹאת, עָנָה לוֹ הַלָּז כִּי שְׁמוֹ כְּרִיסְטוֹס.

כְּרִיסְטוֹס! כָּל מִי שֶׁנָּשָׂאתִי אֵי פַּעַם עַל גַּבִּי לַגָּדָה הַשְּׁנִיָּה, נָשָׂא אֶת שִׁמְךָ בִּתְפִלָּה! אָז אַתָּה הָאֵל הֶחָדָשׁ שֶׁכֻּלָּם מְדַבְּרִים עָלָיו!

לֹא; אֲנִי הָאֵל הַיָּשָׁן, הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן.

וַאֲנִי אַטְלָס; פַּעַם נָשָׂאתִי אֶת כָּל הָעוֹלָם עַל גַּבִּי!

גַּם עַכְשָׁו נָשָׂאתָ אֶת כָּל הָעוֹלָם – הֵשִׁיב לוֹ הַיֶּלֶד בְּחִיּוּךְ כְּשֶׁדְּמוּתוֹ גְּדֵלָה וּמִתְגַּדֶּלֶת שְׁתִי וָעֵרֶב, עַד שֶׁרֹאשׁוֹ הִתְמַזֵּג עִם הַשֶּׁמֶשׁ, יָדָיו עִם הָאֹפֶק וְקוֹלוֹ עִם הָרוּחַ – כִּי אֲנִי הָעוֹלָם וְכֵן כָּל אָדָם... כָּל אָדָם... כָּל אָדָם...

מִנִּי אָז נָשָׂא אַטְלָס אֶת הַשֵּׁם כְּרִיסְטוֹפוֹרוֹס וְשָׁב לִתְמֹךְ בָּעוֹלָם וְלַעֲזֹר לְכֻלָּם מִקָּטָן וְעַד גָּדוֹל.

אךְ טוֹב ליִשְֹרָאֵל סלָה!

ארכיון נתיבים

2018