אירן דן

 

​

קולי

 

קוֹלִי, רְגָעִים נֶחְבָּא,
אֵין מִלִּים בְּתוֹךְ פִּי,
בַּמִּלִּים אֵין, רוּחַ חַיִּים.

כָּל אֲשֶׁר בִּבְנֵי אָדָם, נָתַתָּ
כִּיס מָרָה וְסַרְעֶפֶת,
וּמַכְאוֹבִים,
וְאִם נְשָׁמָה בִּי,
הַנָּח לִי

לֶאֱהֹב, לֹא לְדַעַת מָה יִהְיֶה עָלַי,
הַנָּח לִי לִכְתֹּב כָּל הָעוֹלֶה עַל רוּחִי
עַל הַפַּחַד שֶׁבִּי, מַרְאוֹת הַדֶּרֶךְ
שֵׁדִים וּבְנֵי שֵׁדִים,
שָׁמַיִם וּשְׁמֵי שָׁמַיִם,
עַל הָאִישׁ
שֶׁהוֹפִיעַ יוֹם אֶחָד
עַל מִפְתָּן בֵּיתִי.
 

 

הַבַּז

 

מְאַלֵּף הַבַּז
הֵסִיר הַבַּרְדָּס
מֵעֵינֵי הַבָּז,
פָּרָם

שַׁרְשֶׁרֶת פַּעֲמוֹנִים
בְּרַגְלוֹ,

הֵרִים יָדָיו

 

שִׁחְרֵר

אֶת הַבַּז
אֶל מוֹתוֹ,

חֲרוּזִים
קְטַנִּים

נָפְלוּ
מִמֶּנִּי.