שגיא אלנקווה 

 

 

לאלעד

​

*

אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֵלֶק רַךְ                                           

בְּתוֹךְ הַמֶּטָפוֹרָה שֶׁל הַמּוֹחַ,

מְקוֹר הָרֶגֶשׁ וְהַבִּטָּחוֹן,

אָדָם כָּזֶה חָשׁ עַצְמוֹ אָפֵל,

כַּדּוּרֵי אִישׁוֹנָיו מַשְׁחִירִים אֶת

גַּלְגַּלֵּי עֵינָיו.

הָאוֹר הַיָּחִיד, הוּא תַּאֲוַת הַחַיִּים

הַמּוּזֶנֶת מֵעַצְמָהּ, הָעֲשׂוּיָה

מֵאֵינְסְפוֹר פְּרָטֵי חֹמֶר, וְהַכִּשָּׁרוֹן

שֶׁל הַחֹמֶר לְהַדְהֵד עַצְמוֹ בְּמַעֲמַקֵּי

מְעָרָה עֲמֻקָּה, עַד אֵין קֵץ,

כִּשָּׁרוֹן שֶׁקָּרוּי נֶפֶשׁ.

וְקִיּוּם כָּזֶה, שֶׁבִּלְתִּי נִסְבָּל

לְעַצְמוֹ, בִּפְנֵי עַצְמוֹ,

מְעוֹרֵר מַצְפּוּן רָדוּם.

שֶׁאֶצְלִי, יַשְׁנוּנִי תָּמִיד,

מִתְאַמֵּץ וְצוֹעֵק,

מְקַוָּה תִּקְוַת שָׁוְא לִזְכּוֹת

לְהֵד נוֹכֵחַ דַּיּוֹ בַּמֶּרְחָב.

אוּלַי זֶה הַמַּסָּע.

הַכְּמִיהָה לְטֹהַר פְּנִימִי.

יָפֶה אַתָּה, יְדִידִי.

(2.6.18)

 

 

*

אֲנִי. בּוֹדֵד.

בַּגִּנָּה עִם יוֹסֵף וְיוֹסֵף

כְּמוֹ טְרוּמְפֶּלְדוֹר וּסְטָאלִין.

כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ מֵת

יֵשׁ מָקוֹם לְהַדֵּק קְשָׁרִים.

וַאֲנִי מְדַבֵּר בַּלֵּילוֹת עִם אֶחָד עִם עֵינַיִם

שְׁחֹרוֹת.

מֵשִׂיחַ עִמּוֹ כְּשִׂיחַ הַצִּפּוֹרִים

כְּפִי שֶׁנִּשְׁמַע לְאֹזֶן אֱנוֹשׁ מִן הַמִּנְיָן,

בֶּן מִלִּים סְפוּרוֹת חוֹזְרוֹת.

נָכוֹן, לָשׁוֹן לִי אַחַת, כְּמוֹ לְרֵעַי

בְּנֵי הָאֱנוֹשׁ.

אַךְ אֲנִי הַבַּיִת, חָרֵב.

לְשׁוֹנוֹתַי מְלַחֲכוֹת אוֹתִי כְּלֶהָבוֹת.

דָּם טָרִי צוֹבֵעַ אֶת הַבְּרִיּוֹת

כְּתִינוֹק שֶׁחֻלַּץ זֶה עַתָּה, נֶחְלַץ

מֵרֶחֶם אִמּוֹ.

וְהַדָּם הַזֶּה נִבְלַע בִּיסוֹדוֹת הַבָּתִּים.

גַּם בִּיסוֹדוֹת בֵּיתִי הֶחָרֵב.

כְּלֶהָבוֹת תַּחְתַּן כָּרַע הַבַּיִת.

וְאוּלַי הַבַּיִת בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת.

נוֹצֶקֶת בּוֹ חָכְמָה שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ

אֶלָּא בֶּטֶן וְרֹאשׁ וְצַוָּאר

שֶׁתְּפוּרִים בָּהֶם רַגְלַיִם

לַהֲלִיכָה, וְיָדַיִם לְחִישָׁה.

שֶׁיּוֹם הוּא חַג. שֶׁהַשָּׁמַיִם

מְרֻצָּפִים בִּזְרוֹעוֹת מַלְאָכִים.

(1.6.18)

 

 

*

אֲנִי גּוּף וְגוּף אֵינוֹ

אֲנִי.

גּוּף, פֶּצַע גָּדוֹל.

הַמָּזוֹר נִמְצָא בִּצְלִילוּתָהּ

שֶׁל הַתְּבוּנָה.

רְאִיַּת אַתָּה, סוּמָא

כְּחֹלֶד, בְּעֵינַיִם לֹא שֶׁלְּךָ.

הֲבָנָה לֹא אִינְסְטְרוּמֶנְטָלִית,

נְטוּלַת מִפְרָקִים וְאֵיבָרִים.

הִמָּלְטוּת מִשֶּׁסַע גָּדוֹל שֶׁנִּפְרַע

בֵּין הָעֵינַיִם.

תְּחִנָּה עַל הַנֶּפֶשׁ

לַמִּרְוָח, לַדָּמִים שֶׁבֵּין הַדְּבָרִים,

בֵּין הַהֲבָרוֹת.

הֵחָלְצוּת מִקַּשְׁיוּת קָרָה שֶׁל מִלִּים.

הִתְפּוֹגְגוּת, הֵחָלְצוּת מֵהַמֶּרְחָב הַלּוֹכֵד

שֶׁבֵּין חֵפֶץ לְמַצֵּבָה.

הִתָּלוּת בִּקּוּרֵי הֶעָסִיס, קוּרֵי לְשַׁד זַךְ

שֶׁבֵּינְךָ לְבֵין אֵינוּתְּך.

לִהְיוֹת צֵל מֻשְׁגָּח, שֶׁנִּתֶּנֶת עָלָיו

הַדַּעַת.

לִהְיוֹת חֵפֶץ שֶׁהַדַּעַת נוֹתֶנֶת אוֹדוֹתָיו.

גַּם בְּשֶׁפַע יֵשׁ כְּאֵב. וּבַכְּאֵב, הַכְּאֵב

נִגְדָּשׁ וּמַכִּיר וְלֹא מַכִּיר בְּעַצְמוֹ.

לְהֵחָלֵץ מֵהַכְּאֵב הַזֶּה, שֶׁיִּהְיֶה קָבוּעַ

וּנְחֻשְׁתִּי כְּיָכִין וּבֹעַז.

(23.5.18)

 

  

*

אֲנִי לֹא רַק

אָדָם דָּם.

אֲנִי אָדָם צַעֲצוּעַ

שֶׁדָּם תְּכַלְכַּל

זוֹרֵם בְּעוֹרְקָיו.

צַעֲצוּעַ מִן הַמִּנְיָן

הוּא חִקּוּי שֶׁלִּי.

שִׁגְרָה, כֵּן, יֵשׁ בָּהּ

גִּידִים וּסְחוּס,

אֲבָל גַּם כּוֹס זְכוּכִית

יָפָה.

בְּהֶבֶל פֶּה גֹּרַשְׁנוּ

מִגַּן עֵדֶן, וּבְכֹל זֹאת,

כִּמְעַט כֹּל יוֹם,

אֲנִי כִּמְעַט יוֹצֵא לַהֲלִיכָה,

שֶׁבָּהּ אֲנִי כִּמְעַט

נוֹגֵעַ גַּם בְּקַרְחוֹן שָׁמַיִם

כָּחֹל, וְגַם בַּאֲדָמָה

אֲדֻמָּה וְחַמָּה.

(29.4.18)