מיכאל ליטבק

 

​

*

דּוֹאֶה בְּתוֹךְ עַצְמִי

חֲרִישִׁי.

הַדְּמָעוֹת שֶׁיּוֹרְדוֹת מֵעַצְמָן

מִסִּפָּן אֶל סוֹפָן

אֲחֻזּוֹת שְׁנוֹת אוֹר,

נַחַל לְאוֹר יוֹם.

 

וְיָדַעְתִּי אֵיךְ דְּבָרִים נִסְגָּרִים

מָתַי מוֹפִיעַ סֶכֶר לַכְּאֵב

וְאֵיךְ גַּם אֲנַחְנוּ

כְּמוֹ מַיִם,

נֶאֱגָרִים.

 

כְּאִלּוּ זַחֲלֵי הַמֶּשִׁי

אֵינָם מַתִּירִים אֶת יְפִי הָעוֹלָם

כְּמוֹ לֹא הֵבַנּוּ עַד הַסּוֹף

אֵיךְ לְהַאֲרִיךְ

בַּגֹּלֶם

כְּדֵי לְסַמֵּן עָמֹק

כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְחֹשֶׁךְ יוֹצְאִים לָאוֹר.

 

הַשָּׂמִים מְשַׂרְטְטִים

בִּבְשַׂר הָעַפְעַף

צְמוּדֵי חַכְמַת שִׁבּוֹלִים

נִימַת חֲלוֹם בְּחִשּׁוּק אָפֵל,

וְעוֹד אֶפְשָׁר לַשֶּׁמֶשׁ.

 

פִּתְחִי לִי

בַּחֲרִיצֵי הַנֶּפֶשׁ

וְאֶקְרָא גּוּפֵךְ תְּפִלָּה

פַּעֲמַיִם

כַּכָּתוּב מֹשֶׁה מֹשֶׁה

רַק אָז

הִנְנִי.

 

 

 

 *
בְּסַהַר הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי

כְּשֶׁמִּמַּעַל עוֹד הָיִינוּ שָׁמַיִם חַסְרֵי שֵׁם

כְּשֶׁגּוּף הָאָרֶץ טֶרֶם נִגְרַע

וְעוֹד לֹא הִתְקַיְּמָה בָּנוּ הַאֲצָלָה

כְּשֶׁהָעֵשֶׂב לֹא נִרְקַם

וּקְנֵי הַסּוּף בּוֹשְׁשׁוּ מִלִּבְכּוֹת קִינָה,

יָצָאנוּ מִמְּעָרַת הָרַחֲצָה הַקְּדוֹשָׁה

וּבָאנוּ אֶל הַדָּם בְּצִיפַת עָנָן,

מְקַפְּלִים קְצוֹת אֶצְבָּעוֹת

אֶל לְחִישַׁת הָאֲבָנִים

וּמַקְשִׁיבִים לְפֶה הַפְּעִימָה.

וְעַל אַף שֶׁכְּבֵדָה הִיא צַעֲקַת בְּנֵי הָאָדָם

וְאָנוּ מְדַבְּרִים לְלֹא קוֹל כְּבָר כִּמְעַט חֲצִי חַיִּים,

גַּם כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹכְחִים

נִוָּעֵץ בְּלִבֵּנוּ

נַבִּיט מִתַּחַת לְעֵינֵנוּ

וּמִבְּלִי לְהָפִיחַ כְּזָבִים

בִּנְקִישַׁת הַאֲבָקָה אַחַת

נַהֲפֹךְ לַיְלָה בָּעִפְעוּף שֶׁל יוֹם

וְנִנְשֹׁר

מִמִּי שֶׁהָיִינוּ

כָּלִיל.