עודד בן דורי

 

​

דע מאין באת

 

אֲדוֹנִי הָעוֹרֵךְ הַסִּפְרוּתִי,

גַּם אִם נִדְמֶה שֶׁקְּצָת שָׁכַחְתָּ אוֹתִי

יוֹתֵר מִזֶּה שָׁכַחְתָּ

שֶׁבָּאנוּ כֻּלָּנוּ מִטִּפָּה סְרוּחָה,

גַּם אַתָּה וְשֶׁכְּמוֹתְךָ,

סְלַח לִי מֵרֹאשׁ אִם הַדְּבָרִים

אֵינָם לְרוּחֲךָ,

אַל תִּכְעַס אִם אֶתְעַלֵּם

מֵהָעֵצוֹת שֶׁלְּךָ,

הֲלֹא כָּךְ אָמַרְתָּ לִי בְּעַצְמְךָ:

אַל תִּכְתֹּב עַל התנ"כ

הוּא מְיֻשָּׁן וּקְצָת נִשְׁכָּח,

מְקוֹמוֹ לְכָל הַיּוֹתֵר בְּפַח

הָאַשְׁפָּה שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה.

הַיּוֹם זֶה הַכֹּל לִיבֶּרָלִיּוּת וְרֹאשׁ פָּתוּחַ

אֶת מִי בִּכְלָל מְעַנְיֵן

שֶׁחַוָּה אָכְלָה תַּפּוּחַ?

אִם כְּבָר בָּחַרְתָּ לִכְתֹּב,

נַסֵּה אֶת דָּוִד וִיהוֹנָתָן

זֶה קְצָת יוֹתֵר 2016,

חֹמֶר טוֹב לְרוֹמָן

אַל תַּזְכִּיר שֶׁאַתָּה יְמָנִי,

מְשׁוֹרֵר לֹא יָכֹל לִהְיוֹת יְמָנִי,

יְמָנִי זֶה אֵיךְ לוֹמַר,

לֹא מוֹכֵר.

עָדִיף שֶׁתִּהְיֶה שְׂמֹאלָנִי וּתְשׁוֹרֵר

עַל חֵרוּת וְעַל צֶדֶק

וְאִם אֶפְשָׁר קְצָת סוֹצְיָאלִיזְם

גַּם זֶה לָרֹב עוֹזֵר.

אוּלַי תָּחוּס

עַל בַּעַל-חַיִּים אוֹ שְׁנַיִם

זֶה בֶּאֱמֶת עוֹשֶׂה טוֹב לַקּוֹרֵא הַמָּצוּי,

לְזַהוֹת קְצָת חֶמְלָה בָּעֵינַיִם

כְּתָב הַיָּד מַמָּשׁ לֹא בָּשֵׁל,

כָּךְ אָמַרְתָּ,

וְאֵין סִבָּה לְפַרְסֵם.

אֲבָל אִם תִּתְעַקֵּשׁ

נִשְׂמַח לַעֲזֹר,

רַק אַל תִּשְׁכַּח לְשַׁלֵּם.

לֹא נִרְצֶה לִשְׁלֹחַ אוֹתְךָ

כַּצֹּאן לַטֶּבַח

לְלֹא כְּלֵי עֲבוֹדָה

וְכַּיָּדוּעַ, עֲבוֹדָה שֶׁכָּזוֹ מְשַׁחְרֶרֶת

כָּךְ אֶצְלְכֶם בָּעֵדָה.

 

​

המשורר נלחם על זכותו לכתוב כרצונו, על הנושאים החשובים לו, בכלל זה לא רק להביע את דעתו הפוליטית הימנית הלגיטימית, אלא לכתוב על נושאים מעולם המסורת והתרבות היהודית – התנ"ך מהווה עבורו בסיס. אך גם כאן הצעת העורך היא שכתיבתו תהיה מודרנית, תתנתק מכוונת המקור ותעסוק בצעקני, הזול, וה"מוכר". כך אהבת דוד ויהונתן, שזכתה ל"פרשנות" הומוסקסואלית המנותקת, ללא ספק, מכוונת המקרא. עצותיו של העורך אינן רק פוליטיות, אלא הן מתחנפות לציבור קוראי וכותבי השירה, בדומה לאופן שבו תקשורת ההמונים, בעיקר הטלוויזיה, עוסקת בשטחי, בצעקני, בתכניות ריאליטי המחפשות ריגוש קל ודמעות קיטש. מיותר לציין כי השיר – כנראה בכוונה תחילה – אירוני ואף סרקסטי, נוקט בלשון של הגזמה כדי להעביר את המסר של דיכוי המשורר הימני והמסורתי.

 

​

אלוף העולם

​

 

בּוֹא גָּארִינְק'הֹ

שֵׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן

הָנַח אֶת קַעֲרַת הַבּוֹרְשְׁט בַּצַּד

שֶׁיִּתְקָרֵר

דָּבָר לֹא יִקְרֶה אִם

תְּחַכֶּה הַמָּנָה

הַלַּיְלָה אָרֹךְ

וּמַסָּעוֹת רַבִּים עוֹד לְפָנֶיךָ

בֵּין הַלָּבָן וְהַשָּׁחֹר

עַד תַּצְרִיחַ שֶׁמֶשׁ

 

גָּארִיק שֶׁלִּי

אָנָּא אַל תָּקוּם מֵהַשֻּׁלְחָן

כָּבַשְׁתִּי מְעַט כְּרוּב

גַּם אִם אֵינֵךְ רָעֵב

טַעְמוֹ וַדַּאי יִשְׁתַּבֵּחַ

לֹא כָּךְ הוּא

רַב הָאָמָּן הַזָּקֵן

שֶׁכְּכָל שֶׁעוֹבֵר זְמַן

מִשְׁתַּכַּחַת מִמַּנּוֹ תּוֹרָתוֹ

 

שִׁמְךָ כְּבָר נִשָּׂא בְּפִי כָּל

אַךְ אַתָּה עֲדַיִן גָּארִי שֶׁלִּי

שֵׁב מְעַט לְיָדִי

וּטְעַם מֵהַקּוֹמְפּוֹט

אֵין אִישׁ שֶׁלֹּא נָפַל

בַּמַּלְכּוֹדוֹת אוֹתָן טָמַנְתָּ

סוֹף הַמְּשַׂחֵק מִתְקָרֵב

הַמְּכוֹנָה מוּכָנָה

אַךְ גַּם הִיא לֹא תּוּכַל לְךָ

 

רק לא עוד מלחמה

 

רַק לֹא עוֹד מִלַּחְמָהּ

רָטְנוּ הַגֶּנֶרָלִים הַזְּקֵנִים

רַק לֹא עוֹד מִלַּחְמָהּ

דָּמְעוּ  נְשׁוֹת הַקְּצִינִים

זֶה לֹא הַזְּמַן לְמִלְחָמָה

טָעַן רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה הַקָּשִׁישׁ

וְשָׂם פְּעָמָיו אַל הָרֵי הַחֹשֶׁךְ

אֶת הַשָּׁלוֹם לְהָחִישׁ

 

רַק לֹא עוֹד מִלַּחְמָהּ

צָעֲקוּ כּוֹתָרוֹת בָּעִתּוֹן

מְעַט וִתּוּרִים בַּחֲזִית

נַסִּיג אֶת כֹּחוֹת הַשִּׁרְיוֹן

אֵין מָה לַחֲשֹׁשׁ

הֲלֹא גַּם לַצָּד הַשֵּׁנִי

יֵשׁ מָה לְהַפְסִיד

כָּךְ לְפִי הַמֻּמְחִים

הָאוֹיֵב שֶׁל אֶתְמוֹל

הַיּוֹם הוּא יָדִיד

עַל הַכֹּל אֲנַחְנוּ סוֹלְחִים

 

רַק לֹא עוֹד מִלְחָמָה

הַמְּחִיר הַצָּפוּי

תָּמִיד קָשֶׁה וְכוֹאֵב

אַךְ תַּנִּין כַּיָּדוּעַ צָרִיךְ לֶאֱכֹל

בִּמְיֻחָד כְּשֶׁהוּא רָעֵב

טוֹב תָּמִיד לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלּוֹת

בַּקָּשׁוֹת וְתַחֲנוּנִים

וְאוּלַי הַתַּנִּין יִטֶּה חֶסֶד

וְאוֹתָנוּ יֹאכַל אַחֲרוֹנִים

 

רַק לֹא עוֹד מִלַּחְמָהּ

כְּבָר סָבַלְנוּ מַסְפִּיק

נִטְמֹן שׁוּב רֹאשֵׁנוּ בַּחֹל

כָּךְ מוּטָב

אַךְ אֲבוֹי אִם נִשְׁכַּח

אֶת הַכְּלָל הָאוֹמֵר

הָרוֹצֶה בְּשָׁלוֹם יִכּוֹן לַקְּרָב