טל בלו

 

​

לִפְעָמִים

 

אָבִי לֹא בָּרַח מִמִּצְרַיִם, וְלֹא צִפָּה לְנֵס

וְלֹא הִסֵּס לְרֶגַע כְּשֶׁנִקְרָא לָבוֹא

וְלָקַח אֶת צֵידָתוֹ עִמּוֹ וְלֹא יִחֵל לַמָּן וְלַשְּׂלָו

וְעָבַד בֹּקֶר וָעֶרֶב וָלַיְלָה.

אִם עָנָן כִּסָּה, הָיָה נִרְטַב בַּגֶּשֶׁם

וְאִם חַמָּה, נִצְרַב עוֹרוֹ

וּבְכָל עֶרֶב פֶּסַח, פָּדָה מַשְׂכָּרְתּוֹ

וְקָנָה מַלְבּוּשׁ וּמִינֵי מַעֲדַנִּים

וְיָדָע אָבִי, שֶׁחֵירוּת הִיא לֹא הַכֹּל

לִפְעָמִים.