top of page

דפנה שמשוני

 

רפונזל

 

ארבעים שנה חלפו מאז. מאז הייתי חופשיה להיות עם עצמי, גבוה במגדל שלי, מעל צמרות העצים, בשקט עם העננים והציפורים שהגיעו לבקר. בעציצים במרפסת גדלו לפעמים צמחים מעניינים, שגדלו מזרעים ושתילים שהציפורים נשאו והביאו עימן, בתקווה להקים משכנת גבוה בשמים, רחוק מחיות גדולות ששיחרו לקיניהן שעל העצים מטה. יש הרבה חסד ביריעת הזמן הנפרשת לפני, יום אחר יום אחר יום, כשאינני צריכה לדבר עם בריות אחרות. כל בוקר הייתי קמה, פותחת חלונות ותריסים, נושמת אוויר, אוכלת, מתבוננת בנוף ועוברת בין ספרים, ארונות בגדים, מזווה ואלבומי תמונות. מהמרפסת המקיפה את המגדל נהגתי לצלם תמונות ולתעד כל יום שעברתי. מלבד פעם בחודש שהגברת האחראית הייתה מגיעה לבדיקת כינים, לא הטרידו אותי. והיא, אגב, לא טיפסה בעזרת השיער שלי, רעיון מופרך שמישהו המציא וגילגל, אלא עלתה במדרגות פנימיות, מהחדר בו גרה למטה. אני לא הפרעתי לה והיא לא הפריעה לי. שתי נשים, בגילים שונים, עם עיסוקים שונים, שכיבדו אחת את המרחב של השנייה וחגגו ימי הולדת ביחד. פעמים בשנה נהגנו להמציא לנו תאריכי יום הולדת ולשוחח על מיני פטריות שצמחו ביער, חלומות ומתנה שרצינו להכין אחת לשניה. מין יחסים רגועים וצפויים שכאלו. ואז הגיע הנודניק הרומנטי, שקיבל את הרושם, שכל אחד דומה לו וחפץ להתרוצץ מקצה ארץ צפוני לקצה ארץ דרומי ותחת השפעת אגדה שקרא, דרש שאשלשל את שערי כדי שיטפס אלי. כדי לא לאכזב אותו, שלשלתי סדין משי וברור שבשלב מסוים הסדין נקרע והבחור נפל, ויחד עם שבירת הרגלים, ניפץ גם את המשקפיים שלו. סגרתי בשקט את התריסים והחלונות כדי לא לשמוע את היללות שלו ובמשך שנים התמסרתי לאכילת שוקולד, פרוסות מרוחות בשכבת חמאה עבה ואגוזים. עם הזמן הצעקות של המטריד פחתו, עד שפסקו והנחתי שהבין שהוא לא רצוי, אבל בארבעת ימי הטיול השנתיים שלי ביער, פגשתי בו והוא הופתע לגלות שהשיער שלי לא עובר את קו הצווארון, אני שמנה כמו אישה שאוכלת שוקולד, לחם בחמאה ואגוזים ושאין לי כל עניין לקשור את חיי בחייו. הקולות שהשמיע כשבכה מאוד לא נעמו לי, דבר שגרם לי, באותה שנה, לקצר את טיול היער שלי, מארבעה ימים לשלושה ושנה לאחר מכן להאריך את הטיול לחמישה ימים ולעורר בי געגועים למגדל שלי, בדיוק בערבו של היום הרביעי. אני ממשיכה להתגורר בקומה העליונה של המגדל, איי שם בשמורת טבע במרכז הארץ, עדיין מצלמת, אוכלת ונושמת אוויר, אבל מאוד מודאגת מחשיפת הסיפור שלי ברשתות וממטרידים עתידניים.

bottom of page