יוסף עוזר - ​קוסקוס הכי טוב

 

מה זה אהבה? הנה אני יגיד. רק אמא שרואה ילד שיצא לה מהבטן, מבליעים אותו לתוך ז'ינז'אנה – מכונית של משטרות ובית סוהר, רק היא יש לה ויודעת.

והוא עוד מעט ינסע. והלב של אמא צווח, זה הבן שלי. רק יסתכלו מה עשו לו. למה לא מסתכלים.

לא ריססו את סבתא שלו? תגידו לי אני לא אמא שלו? תסתכלו בעיניים תגידו. הוא לא שומע את אמא איך היה לה צער בחיים?

ואז השכל שלו מתעייף ולוקח מה שהלב שלו חסר לו.

בלילה הייתי שרה לו - מי יתנני עוף. ולא היה עוף. הוא אהב עוף! לכולם היה עוף. ולא היה לי לעשות לו צהריים.

אז מה רוצים שיהיה לו? הדלקתי לרבי מאיר.

 

וגם שרתי – אני- חבצלת השרון, חבצלת השרון! כמו יפה לוי עם ג'ו עמאר. יפה לוי.

וגם סבא שלו ע"ה היה שר :

 

בִּשְׁנַת הַתָּ"שׁ* כֹּחַ תָּשַׁשׁ-

אוֹיֵב גָּבַר לְרַע רָחַשׁ/

זְמַן בָּגַד וְלֹא בָּא גָּד,-

כּוֹכָב נָטָה רוֹדִי עָמַד/

חִדֵּד תִּנָּה לַעֲשׂוֹת זִמָּה-

חֲרוֹן אַפּוֹ אַף וְחֵמָה/

וְאָז עָלָה וְלֹא חִלָּה-

וְלַאֲשַׁם לֵב עֲלֵי אָלָה/

וּמִשָׁאֵל וְאֵל צָפַן-

וְאֶל סִתְרִי יוּכַל סָפַן/

בִּלְבֵּל עוֹלָם עָלָה סֻלָּם-

בִּשְׁבָא פָּתַח גָּבַר הָלַם/

הֶחְרִיב עָרִים הִפִּיל שָׂרִים-

גּוֹי אַלְמָן הֵם אַכְזָרִים/

שָׁפְכוּ דָּמִים שָׁלְלוּ דָּמִי -

פָּרְשׂוּ רִשְׁתָּם לְהוֹד עַמִּים/...

 

 

לא זוכרת עוד.

שאלתי לסבא שלו מה זה שְׁבָא. אמר לי - רוח רעה של אלמן. יעְני גרמניה. וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם. מה אתה חושב, אני לא יודעת? סבתא שלנו הלכה בגרמנים.

שרשרת קושרת לו רגל ימין לרגל שמאל. וגם יש לו כיפה שחורה על הראש. בכלא הוא שָׂם, נו אז מה תעשו לו?

 

אבל אמא יש לה לב בשר. עושה לו קוסקוס. לא כמו בשקית של אוסם, מה שהאשכנזים לקחו הנשמה ושמו בשקית שלא נכנס לה אויר, לדפוק אותנו.

 

היא הביטה בבנה דרך הזכוכית המשוריינת והסורגים, שרה לו תעוף, תעוף, תעוף,

הוא צחק ושר- תעוף צפור האבן, אמא הבטחת לנו עוף לשבת.

כשהיה קטן סיפר לה-

אלוהים לא יכול היה להבטיח לאשכנזים אפילו אפרוח, סיפר שלמדו אותם: סוליות נעליים הם אכלו ועם כל הכאב בטן- בנו מדינה.

אמא אמרה לו – מי ככה אומר אלוהים מהסוג שלנו אין לו. לנו יש סוג אחר.

 

ועשתה לו קוסקוס.

חבקה אותו אל החזה שלה, אפילו שהוא שם, באוטו שמתרחק עם השוטרים שבפנים והרובים והאקדחים הם כמו משמר כבוד שעושים גם למלכים.

 

שלוש מאות אלף קילומטר בשנייה דהר האור מעיניה אל דמות בנה המטשטשת בחלון מכונית האסירים. עיניה השיגו את המכונית עד שזו הייתה לזעיר אנפין.

 

אבל ככל שהיא קטנה גדלה דמות בנה והחלה פועמת ביתר שאת בתוך הָאמָאלֶ'ה.

בכיו הראשון בלידתו נזל מעיניה. גלגולו כשלמד להתהפך התגלגל בביטנה. זחילתו הראשונה על ארבע זחלה אליה, אבל המכונית נעלמה בסיבוב.

בשחרור בא לתת לה נשיקה ולהזמין אותה לקבלת תעודת הצטיינות שעשה בכלא- סיים לימודי משפטים בהצטיינות, בכלא. אתה מבין?

 

***

איפה אני פוגש את האמא? בבית האבות.

מה היא עושה שם?

עכשיו היא יושבת רק בעיניים עצומות ובפה פתוח.

מה אני שם לידה?

מה ששמים ליד כל המקופחים- צעצועים. משרד הבריאות אמר לשים מולם צעצועים. זה מועיל לאינטרקציה עם הסביבה, למערכת הוֶסטיבולרית, לתיאום עין יד ועוד.

מי סיפר לי את כל מה שמסביב?

הסטטוסקופ שיש לי בתוך החזה, שברי המשפטים של הבן שהגיע עם שני סוהרים. זהו. אתמול היא קבלה גם היא תעודה- תעודת פטירה.

התעודה היחידה שקבלה אי פעם. בהצטיינות יתרה.

.....................................................................

 

*ת"ש=1939