דורית ויסמן

 

בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן בְּמַאוֹטְהָאוֹזֶן קָרָה פֶּלֶא,

אָכַלְתִּי פַּעַם רִאשׁוֹנָה אֶת הַצָּהֳרַיִם,

חֲלוֹם שֶׁל חֲלוֹם

תַּפּוּחַ אֲדָמָה בִּקְלִפָּה.

 

לזכרה של אמי, קלרה נוי, ניצולת מאוטהאוזן

​

למה אמא לא טיילה אתכם

 

אמא התרגשה מאוד לקראת הביקור של לצי, האח היחיד שלה שחי עדיין, במאי אלפיים. תמי ואמא סידרו את הבית שלה, הלכו וקנו שתי שמיכות פוך, במיוחד בשבילם, זה היה ביקור מופלא. שנתיים לפני כן מת אחיה, ללי, בארה"ב, ושלוש שנים לפני כן אחותה מרים, שאמא היתה קשורה מאוד לשניהם.

- צריך להודות לקורס לנסים, אני אומרת, ארגנתי להם טיול מהסרטים.

- כן, אומרת תמי, אבל אמא לא טיילה אתכם.

- למה אמא לא טיילה אתנו?

- כי לא הזמנת אותה

- או, אני אומרת, עכשו שוב את עושה לי 'רגשי'

- כן, אומרת תמי, זה מאוד כאב לה

- רגע, אני אומרת, כשלצי בא אז התחילה ההתקרבות שלי לאמא, אבל כולי הייתי מוקדשת ללצי, תראי, אמא היתה אתנו הרבה בביקור הזה, אבל לא כל פעם

- מה שאז היא עשתה, אומרת תמי, בגלל שלא הזמינו אותה אז היא הלכה וישנה אצל נאוה, סידרה לה סידור שיאפשר לה להיות בירושלים, והביאה לידיעת לצי שהיא שם ואז הם כן שילבו אותה בכל המפגשים. זה כאב לה.

- נכון, אני אומרת, אני כנראה רציתי זמן משלי עם לצי, ומכוניות, דברנו על זה שבמכוניות רגילות יש חמשה מקומות.

- הבנתי שלא היה מקום באוטו.

- נכון, אני אומרת, היתה בעיה של מקומות, אם אמא היתה באה אז היה צריך לשכור ואן בשביל כולנו, כל אחד רצה אותם לעצמו, זה מה שקרה.

- אם זה נורא חשוב אז אפשר לשכור ואן.

- אני חושבת שמבחינת ההליכה היא גם כן לא הלכה טוב כל כך. אז גם זה היה לה קשה, את אומרת

שתינו צוחקות – כל פעם מתגלה משהו. את תלכי לנוח, אומרת לי תמי.

פשטתי את בגדי ונכנסתי למיטה של אמא עם המצעים הנעימים, עירומה, כשהמיזוג פועל בסלון, וחשבתי על כך שכל השנים, כשהתנהלתי בלי אמא, נאטמתי קצת, ועל כך שתמיד טוב לי לדבר עם תמי, ועל כך שאני צריכה ללמוד מאמא שעושים, גם כשנעלבים – עושים. והיתה לי הרגשה לא נעימה במפתח הלב, משהו עוכר-שלווה, חבל שאני מרגישה את זה, אבל לא, תני לעצמך להרגיש עד הסוף את המשהו עוכר-השלווה ואם צריך לכעוס אז לכעוס ואם צריך לבכות אז לבכות, ואמרתי לעצמי, מספיק להכות על חטא, אני רוצה לחזור להיות שלווה, מה שעשיתי עשיתי כי לא יכולתי לעשות משהו אחר, עשיתי את המיטב שהיה בידי לעשות באותו זמן, עשיתי גדולות לדודי לצי ולאשתו קטי, קירבתי, הייתי הגורם שאיחד את כל המשפחה, ושיהיה לאמא טוב יותר, גרמתי לזה שהוא ירצה להיפגש עוד ועוד, שירצה לנסוע להונגריה ונפגשנו שם אחרי כמה שנים, גרמתי לזה שיזמינו את אמא בקיץ האחרון לפני מותה, ואז נעשה לי נעים, בבית של אמא שאני אוהבת, נעשה לי טוב להיות בממלכה של אמא, עם המצעים שאת ישנת עליהם, עם הריח שאת הרחת מהכביסה, והמזרון שלך טוב לי, אולי את נמצאת אתי עכשו פה במיטה נכנסת לתוכי אני מרגישה אותך נכנסת לתוכי ואני הופכת את, אני מייצגת אותך כאן עכשו, והרגשתי שחרור, שחרור מאחריות, מהדאגה לאמא, שמסודרת באופן סופי באיזשהו מקום.

​

(פרק מתוך נובלה בכתובים "קלרינקה המתוקה", ממואר שעומד לצאת ב – 2019 בהוצאת הקיבוץ המאוחד)