יוסף עוזר

 

יהי אור

 

כְּשֶׁאֱלֹהִים אָמַר יְהִי אוֹר

הוּא הָיָה שָׁרוּי בַּחֹשֶׁךְ

שֶׁאָדָם בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים מַכִּיר

מִי לֹא עוֹמֵד כָּמוֹנִי כָּמוֹךְ מוּל הַקִּיר

וְצוֹעֵק יְהִי אוֹר.

 

הָיָה אֱלֹהִים כְּאָדָם הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ,

וּמוֹצֵא אוֹתוֹ רֵיק, רֵיק מִבִּפְנִים,

שֶׁאֵין בּוֹ מִי שֶׁיְּחַיֵּךְ וְיָאִיר לוֹ פָּנִים,

יַלְהִיב לוֹ אֶת הָאֱלֹהוּת הַבְּדִּידִּית,

יְלַטֵּף לוֹ אֶת הַמַּלְכוּת, הַנִּצְחִית

אֶת נָשִׁיּוּתוֹ וְאֶת זַכְרוּתוֹ,

שָׁרוּי בִּמְהוּמַת אֱלֹהִים וְגָדוּשׁ,

לֵב רֵיק מִתַּפּוּחַ וְיֵאוּשׁ.

 

בֹּהוּ נֶעֱלַב וְהַכֹּל שָׁאַף לְפֵרוּד וְשִׂנְאָה

הַשָּׁחֹר כְּבָר אָז לֹא יָדַע אִם הוּא יֵשׁ

וְאוּלַי הוּא לָנֶצַח הֶעְדֵּר.

מַיִם פְּשׁוּטִים עִם עֶלְיוֹנִים וּשְׁקוּפִים

כְּבָר לֹא יָכְלוּ לְהִסְתַּדֵּר.

נִפְרְדוּ בְּכָל קֶרֶן אוֹר לְבָנָה הַצְּבָעִים

וְהַדּוֹ הִתְעַקֵּשׁ רִאשׁוֹן בְּסֻלַּם הַצְּלִילִים.

 

אֲדָמָה הִתְרַחֲקָה מִשָּׁמַיִם

הִיא הַבְּתוּלָה, נִזְרְעָה, נִבְעֲלָה, נִכְבְּשָׁה, שֻׁחְרְרָה,

כָּל בָּאֵיהָ שָׁכְבוּ אִתָּהּ בְּקִבְרֵי אַלְמוֹנִים.

יָקִינְטּוֹן קָטָן הִצְמִיחַ לְצַלְצֵל בַּפַּעֲמוֹנִים

רַקֶּפֶת, כָּמוֹךְ וְכָמוֹנִי, הִתְבַּיְּשָׁה.

 

חִפַּשְׂנוּ אוֹתוֹ, שָׁלְחנוּ אֵלָיו אֶצְבְּעוֹת לַוְיָנִים,

שְׂפָתֵינוּ עָשׂוּ חַשְׁמַל עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים

יְהִי אוֹר, אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ, בַּחֶדֶר, בְּלַחַשׁ, אוֹמְרִים.

 

​

שיר על העדר חופש דווקא בעת החדשה שהיא לכאורה עת של קדמה, הנושאת גם את בשורת האידיאולוגיות של חופש ושחרור. ברם, אם חשבנו שהקדמה במאה העשרים תשחרר אותנו, בפועל הייתה זו אחת התקופות החשוכות בתולדות האדם. הקדמה הטכנולוגית שסמליה בשיר זה הם לוויינים וחשמל כמקור אור, הביאה למלחמות קטלניות מבעבר ואפשרו דיכוי יעיל של זכויות וחירויות. ואילו אלוהים בעידן קדמה זו "נזנח" ו"נכלא בחושך", אולי אף "כלא" את עצמו, בתגובה לזניחתו. ויחד עם זאת גם היום האדם ממשיך לחפש את האור ואינו מוצא, בעוד שאלוהים יכול היה לשמש מקור לחופש.

בפתיחת השיר קיימת זיקה ברורה לשירו של נתן זך: "כְּשֶׁאֱלֹהִים אָמַר בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה "יְהִי אוֹר" / הוּא הִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ חָשׁוּךְ/..... ודמיון לתוצאה של השיר של זך – בני האדם אך נבראו וכבר רָקְמוּ מְזִמָּה שֶׁל כְּאֵב, ו"הָיוּ לְרֹב". קרי כוונת הבורא ליצור אור שבו האדם יקח חלק – נכזבה בשני השירים. בשירו של יוסף עוזר ניתן למצוא משמעויות נוספות הנגזרות מן האמור: אלוהים נכנס מחדש למצב של חשיכה, בעקבות ובגלל האדם משום שנכזבה כוונתו בבריאת האור, ומכיוון  שהאדם אף "הכניס" את אלוהים למצב חשכה, בדומה לעצמו.  

מן השיר אפשר שנגזרת האפשרות כי האדם "ברא" את אלוהים בצלמו, רעיון מוכר בתפיסה החילונית, או מכל מקום אלוהים מתואר כאדם (למשל - הָיָה אֱלֹהִים כְּאָדָם הַנִּכְנָס לְבֵיתוֹ). המשורר אף פותח ומשווה לכאורה בין חשיכה בה היה שרוי אלוהים לפני בריאת האור לבין החשיכה בה שרוי האדם כיום (הוּא הָיָה שָׁרוּי בַּחֹשֶׁךְ/שֶׁאָדָם בַּמֵּאָה הָעֶשְׂרִים מַכִּיר) ברם האם ההשוואה היא מדויקת? אלוהים ברא את האור על כל הארץ, ממקום של כוח אינסופי, ואילו האדם יצר אור "מקומי", תוך רתימת כוחות הטבע שברא אלוהים (חשמל) בכל זאת הוא שרוי בחשיכה "מטפורית", מוסרית וכד' בשל מעשיו, והוא מתחנן לאור ממקום חולשה זה: מִי לֹא עוֹמֵד כָּמוֹנִי כָּמוֹךְ מוּל הַקִּיר/וְצוֹעֵק יְהִי אוֹר.

 

​

 סימולטור המילים

 

בְּסִימוּלָטוֹר הַמִּלִּים

בּוֹרֵא מְשׁוֹרֵר

אֶת יְקוּם נְפִילוֹתָיו.

מַשִּׁיב לַסַּהַר אֶת

קְלִפַּת הַבָּנָנָה הַבְּשֵׁלָה

כְּדֵי שֶׁתָּשׁוּב

הַלְּבָנָה לְהַבִּיט בָּנוּ בְּפָנִים צְהֻבּוֹת.

הוֹ,

סִימוּלָטוֹר מִלִּים

בֶּרְטוֹלְד בְּרֶכְט הוֹשִׁיב אוֹתִי בּוֹ

לְהַבְחִין בָּרֹעַ וְלִמְתֹּחַ מִתַּחְתָּיו קַו בְּעִפָּרוֹן עָבֶה,

לִפְנֵי שָׁנִים, רַיְנֶר מַרְיָה רִילְקֶה,

לְהַמְרִיא מֵעַל הַסְּתָו,

וְקוֹנְסְטַנְדִינוֹס קָוָאפִיס, לְהַבִּיט בַּמַּרְאָה הָעַתִּיקָה

בָּהּ נִשְׁקְפוּ יֹפִי וּבוּשָׁה.

וּמִילוֹש צֶ'סְלָב

לִבְכּוֹת עַל בְּרוּנוֹ גּ'וֹרְדָאנוֹ בְּכִכַּר קַמְפּוֹ דִּי פְיוֹרִי.

טֶרְמִיקָה סוֹעֶרֶת בִּי

וְהַמִּלִּים פּוֹרְסוֹת כְּנָפַיִם

מִתְנַגְּשׁוֹת בְּחֻפַּת אֱלֹהִים מֵעָלַי.

בְּסִימוּלָטוֹר הַמִּלִּים

הָאָחוּז בָּעֵט בְּיָדִי

בִּפְתִיחַת לֵדָה שֶׁל שָׁלוֹשׁ אֶצְבְּעוֹתַי.

 

 

שיר יפה על כתיבה, יצירה, השראה ולידה שבה "המשורר בורא את יקום נפילותיו" וכד', כשה"סימולטור" הוא המוח, הכלי שמאפשר למשורר לשחק, לערבב, ולעשות כרצונו. לפי תורת הקבלה אלוהים ברא את העולם דרך האות ב (בראשית) ואחר כך שאר האותיות. כך גם המשורר בורא אותיות ומילים. המשורר הא אם כן רב-מג, אך האם זהו שיר על שחרור וחרות מוחלטים ועל יכולת להרקיע עד אין סוף? ספק אם מתכוון המשורר לומר שהיצירה משחררת, או שמא להפך – הוא מצביע על נפילה, על מגבלות הכתיבה, שיכולה לקרב את המשורר, אולי, לאלוהים, אך רק עד שהוא נתקל במחסום בלתי עביר של מגבלות אנושיות.

 

רגלי תרנגולות  

 

פְּתוּחוֹת בַּיֵּאוּשׁ שֶׁלְּאַחַר מוֹתָן,

כְּמוֹ כַּף יָד שֶׁל מְקַבֵּץ נְדָבוֹת,

אִמָּא שָׂמָה לָנוּ בַּצַּלַּחַת

רַגְלֵי תַּרְנְגוֹלוֹת.

 

הַיּוֹם אֲנִי פּוֹתֵחַ מֵחָדָשׁ אֶת

אֶצְבְּעוֹתַי שֶׁלִּי

שׁוֹמֵעַ בֵּין הָרְוָחִים,

מַה שֶׁכִּרְסַמְתִּי, שֶׁכִּרְסֵם.

מְבַקֵּשׁ לָגַעַת בְּכַף יַד אֵם

שֶׁנּוֹפְפָה שָׁלוֹם לְבַּגְדָּד

וְלֹא לְהִתְרָאוֹת.

 

וְאוּלַי הִגִּיעַ תּוֹרִי,

לֶאֱכֹל אֶת הַלֵּב,

לֶאֱכֹל אֶת הַלֵּב.

הִגִּיעַ הַזְּמַן לֶאֱכֹל,

בְּתַבְלִין אַשְׁכְּנָזִי מִזְרָחִי

אֶת הַלֵּב.