הדר לוטן

 

​

קוֹל (קורמורן)

 

זְמַן רַב שֶׁלֹּא

חָצַב

קְרִיאוֹת מְלֵאוֹת

מֵעַצְמוֹ

שֶׁלֹּא כָּרָה זָהָב

שָׁחֹר

מֵהַבֶּטֶן.  

 

נוֹצוֹתָיו

גּוּשׁ שֶׁל כּוֹחַ כַּלֵּה.

בְּכֶלֶא הַשֶּׁמֶן הַקַּר

שׁוֹקְעוֹת עַצְמוֹתָיו

הַקַּלּוֹת.

 

שֹׁד לְאוֹר יוֹם

חֶשְׁכַת עִסָּה כּוֹבֶלֶת.

 

הַקּוֹרְמוֹרָן נִזְכַּר.

מֵנִיף צַוָּאר אָרֹךְ

וְרֹאשׁ עִוֵּר.

עֵינַיִם דְּבוּקוֹת נִזְכָּרוֹת.

בְּסִיסֵי כְּנָפַיִם נִזְכָּרוֹת.

גָּרוֹן נִזְכַּר.

לֹא נִזְכַּר,

אֶלָּא מִתְמַלֵּא מֵאֵלָיו

וּפוֹלֵט בִּקְרִיאָה

 

שֶׁטֶף גּוּשִׁים כֵּהִים,

רְקָמוֹת זָרוֹת,

בֹּץ וַאֲבָנִים.

 

קוֹלוֹ נִמְשַׁךְ מִמֶּנּוּ,

כִּמְשִׁיכַת

מִכְחוֹל

אַחַת

מְהִירָה

 

אוֹת סִימָן לְעַצְמוֹ

בִּדְיוֹ שְׁחֹרָה.