ריקי דסקל

 

​

כי גם זה אושר

 

כִּי גַּם זֶה אֹשֶׁר

אַבָּא

לִחְיוֹת וְלִשְׁתֹּק

כְּמוֹ סוּפַת חוֹל

כְּמוֹ אֶבֶן מִקִּיר

וְלָמוּת

וְלֹא לַדַּעַת

מָה עָבְרָה

בְּכָל אֶחָד מִשִּׁבְעָה הַמְּדוֹרִים

בָּרְחָבָה

בָּרַכֶּבֶת

בָּרְצִיף

בְּגַרְדֵּרוֹבָּה

בְּמִסְּפָּרָה

בַּמִּקְלַחַת

בָּאֲרֻבָּה

אִמָּא שֶׁלְּךָ

כְּשֶׁקָּרָאתָ לִי

בְּלֶסֶת חֲשׁוּקָה

בִּשְׁמָהּ

 

​

מהו אושר, וכיצד הוא מתגשם באי ידיעה על סבלו של האחר – הוא נושאו של השיר. כך, הידיעה על הסבל הנורא של מי שהיתה במחנה הריכוז, נמנעת במעשה מכוון של הורה המבקש להבטיח את אושר ילדו ולחסוך ממנו את הסבל שעבר או עברה אמו. וייתכן שעצמם המעשה  מבטיח גם לו מידה של אושר. 

אושרה של הדוברת הוא בזכות אביה, שלא סיפר ושתק. זהו אקט של שחרור בתו, אך הוא כרוך בכליאת הידיעה בדבר הסבל בתוך עצמו. הפעם היחידה שהוא "משחרר" בלסת חשוקה היה כשקרא לבתו על שם אמו. אך זה היה בטרם יכלה או עלולה הייתה לשמוע ממנו על גורל אמו. לכן אין כאן אקט שחרור ממועקה. אי הידיעה מונעת את המועקה מלכתחילה. ואילו האב – נראה שהוא לא השתחרר או לא שחרר עצמו ממנה (לכן לסתו חשוקה) למען בתו. וכך שחרורוה של האחת תלויה בכליאתו מרצון של השני

ראוי לציין כי שתיקת האב כ"אבן מקיר" משמשת בשיר כארמז הפוך לדברי הנביא חבקוק פרק ב, פסוק יא: "כִּי-אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה".