רון גרא

 

​

מְשׁוֹרְרִים אַלְמוֹנִים

 

אֵינָם שַׁיָּכִים לִכְנוּפְיָה זוֹ

אוֹ אַחֶרֶת,

בִּכְרֵסָם שֶׁל נֶחְשָׁבִים וְנוֹתְנֵי

פְּרָסִים

לֹא יִתְחַכְּכוּ.

 

כְּתִיבָתָם שְׁקֵטָה עַד אֵימָה,

כְּרוֹעֵי-צֹאן וְעוֹבְדֵי אֲדָמָה.

פְּנֵיהֶם אֶל פְּנֵי הַיְּצִירָה,

רְחוֹקִים מִכָּל שְׂרָרָה.

הֶחָלִיל  מִתְנַגֵּן בְּעֵינֵיהֶם

הַבְּהִירוֹת,

מַשַּׁב עֶרְגָּה בְּפִרְקֵי  רַגְלֵיהֶם

הַצְּנוּעוֹת.

 

בְּאַחַת נוֹשְׂאִים אֶת לַפִּיד הַשִּׁירָה

בַּשְּׂמָאלִית אֶת הַחֶמְלָה וְהַכְּאֵב

הַנּוֹרָא.

 

אֵין לִי כּוֹחַ לְנַצֵּחַ

 

נוֹלַדְתִּי עִם יֵצֶר

לְנַצֵּחַ.

עִם הַשָּׁנִים הִתְנַפֵּץ

לִרְסִיסִים שֶׁזָּלְגוּ

בְּנִימַי.

 

עָמֹק עָמֹק נָסוֹג

לְלֵב חֹרֶף.

הַדֶּגֶל יָרַד לַחֲצִי הַתֹּרֶן

אֶלֶף קוֹלוֹתַי נָדַמּוּ.

 

מַתְחִיל  לֵהָנוֹת מְעַטֶּרֶת

מְקֻפֶּלֶת

מִכּוֹחַ הַמְּשִׁיכָה בְּלִהְיוֹת

מַפְסִידָן.