צילה זן-בר צור

 

​

חופש

​

הָרָעָב הַמַּתְמִיד נִשְׁעַן עַל הַגָּדֵר מְזַנֵּחַ פִּרְחֵי אַדְמוֹנִית שֶׁעוֹד גְּדֵלִים עָלָיו. אִם נַבִּיט מֵעֵבֶר נִרְאֶה אֶת נְדוּדֵי הַחֲסִידוֹת בֵּין הַדָּרוֹם שֶׁלִּי לִשְׂדוֹת הַחִטָּה שֶׁלּוֹ. זוֹ לֹא הַיָּד הָרוֹשֶׁמֶת בַּרְקָנִים קֵיצִיִּים שְׁתוּלִים עַל פַּלְגֵי מַיִם, זֶה הַטֶּבַע הַמַּשְׁלִים שֶׁלָּנוּ.

לִי וְלוֹ דְּרוּשָׁה רַק צִפּוֹר אַחַת

שֶׁתַּעֲבֹר אֶת הַגָּדֵר

וְתַרְאֶה שֶׁהַמִּלָּה חֹפֶשׁ

עוֹד אֶפְשָׁרִית.

 

​

תרגיל כתיבה

​

בְּתוֹךְ סֵפֶר בּוֹטָנִיקָה יָשָׁן הַכָּתוּב בְּלָטִינִית (שֶׁמָּצָאתִי בַּסִּפְרִיָּה שֶׁל אָבִי) אֲנִי רוֹשֶׁמֶת בָּתָה עֶשְׂבּוֹנִית וְיַלְדָּה קְטַנָּה מַגְדֶּלֶת דְּבוֹרִים. הֵם בָּאִים לִשְׁתּוֹת מַיִם מֵהַטַּבּוּר שֶׁלָּהּ. "אַל תֵּלְכוּ לְאִבּוּד, מְתוּקִים שֶׁלִּי", הִיא קוֹרֵאת לְפִרְחֵי הַבָּר. הֵם מְחַכִּים לַגֶּשֶׁם. הִיא מְרִימָה מַבָּט דּוֹאֵג לַשָּׁמַיִם. הָעֲנָנִים יְבֵשִׁים. אֲנִי מְמַהֶרֶת לְהוֹסִיף מִמְטָרִים לִפְרָקִים בִּדְיוֹ שְׁחוֹרָה. הִיא מִסְתַּתֶּרֶת מֵאֲחוֹרֵי סֶלַע. אֵינִי מַצְלִיחָה לִרְאוֹת אוֹתָהּ. שַׂעֲרָה הַשָּׁחֹר נִרְטָב וְאוּלַי זֶה קוֹל בִּכְיָהּ.

 

בַּכְּרִיכָה הָאֲחוֹרִית אֲנִי מַשְׁאִירָה לָהּ שְׁנֵי תַּפּוּזִים וְדֶלֶת.

בָּעַמּוּד הָאַחֲרוֹן אֲנִי מִזְדַּקֶּנֶת בְּבַת אַחַת.

 

בְּעַמּוּד חֲמִשִּׁים וְשֶׁבַע, אֲנִי מוֹחֶקֶת עַכְנַאי שָׂרוּעַ וְרוֹשֶׁמֶת: יוֹם שִׁשִּׁי הַשְּׁנֵים עָשָׂר בְּאוֹקְטוֹבֶּר אַלְפַּיִם וּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, 'בַּמָּקוֹם בּוֹ מֵת הַגַּעְגּוּעַ, צוֹמֵחַ גֵּאוֹפִיט'.

 

​

אחרי הפגישה על ההר

​

לֹא דִּבַּרְנוּ עוֹד עַל הַיַּלְדוּת שֶׁלִּי, אֵיךְ בְּכָל נְבִיטָה שֶׁל סִתְוָנִית חִבַּקְתִּי אֶת כַּדּוּר הָאָרֶץ וְאָמַרְתִּי שֶׁאֶהְיֶה חֲבֶרְתּוֹ לְעוֹלָמִים. אַחֲרֵי זֶה מָשַׁכְתִּי מֵהַיַּלְקוּט שֶׁלִּי צִבְעֵי פַּסְטֶל וּמַחְבֶּרֶת וְהֶעְתַּקְתִּי בַּעֲדִינוּת עָלֵי כּוֹתֶרֶת לְבַל יִקָּרְעוּ. מִתַּחַת לַפְּקַעַת רָשַׁמְתִּי, חַד פְּסִיגִיִּים, אֱלֹהִים שֶׁלִּי, בֹּץ, בְּדִידוּת. אַחֲרֵי זֶה רַצְתִּי אֶל הַמִּרְפֶּסֶת וּפָתַחְתִּי אֶת אַרְגַּז הַתַּפּוּזִים שָׂם שָׁמַרְתִּי גּוֹזָל שֶׁל יַרְגָּזִי שֶׁאִבֵּד אֶת הַכִּוּוּן שֶׁלּוֹ. סִמַּנְתִּי חֵץ עַל הָאֲוִיר וְצִיַּצְתִּי לְעֶבְרוֹ: 'צִפּוֹר חָמוּד, תְּנַסֶּה לָעוּף עַד הֶעָנָף הַזֶּה שֶׁל עֵץ הָאֱגוֹז, טוֹב?'

 

מָה קָרָה לְאוֹתָהּ יַלְדָּה

שֶׁעַכְשָׁו יוֹשֶׁבֶת עַל קְצֵה הָרוּחַ

וּמְמַנֶּנֶת מֶרְחַק יַרְגָּזִי מֵהַתְּהוֹם.