טל בלו

 

​

זְמַנִּים מוֹדֶרְנִיִּים

 

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה נִּשְׁתַּנָּה בִּי הַלַּיְלָה

הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת וּמַדּוּעַ צָרִיך שֶׁיִּהְיֶה

זֶה לַיְלָה כְּדֵי שֶּׁאֶשְׁתַּנֶּה.

כָּך אוֹ אַחֶרֶת, נִתְנַחֵם בְּכָךְ שֶׁאֵין אָדָם

שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וּלְכָל אִישׁ יֵשׁ שָׁעוֹן בַּשָּׁמַיִם

לְעוֹרֵר בּוֹ אֶת הַנִּרְדָּמִים

 

​

מִמְטָרִים חוֹלְפִים

 

בִּקַּשְׁתְּ אוֹתִי כְּמוֹ טַל. שֶּׁאָבוֹא מִדֵּי לַיְלָה

וּבְמָנוֹת קְטַנּוֹת. כָּל דּוֹר שֶׁלֹּא נִבְרָא מִקְדָּשׁ בְּחַיָּיו, אָמַרְתְּ,

כְּאִילּוּ נֶחְרַב בְּיָמָיו. אֲנִי, שֶׁהַשְּׁכִינָה לֹא הִתְגַּלְּתָה אֵלַי בְּהַר

סִינַי וְהִתְנַפְּצָה עַל הַסְּלָעִים בְּהַר דוֹב, לֹא בִּקַּשְׁתִּי קְבִיעוּת

וְלֹא רָאִיתִי שָׁמַיִם. כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית

יָרַד מַבּוּל עַל הָאָרֶץ וְעָזַבְתִּי. הַחַזַּאי אָמַר מִמְטָרִים חוֹלְפִים.

אַף אֶחָד לֹא הִתְנַגֵּד.

 

​

שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה

 

רְאִי בִּתִּי,

גַּרְעִין חִטָּה בָּאת אֶל הָעוֹלָם

וְהִנָּךְ שָׁמַיִם. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁלֹּא הָעַיִן

רוֹאָה, אֲבָל מִי שֶׁמִּתְבּוֹנֵן, רוֹאֶה

דֶּרֶךְ הָעֵינַיִם.

 

אִם לֹא הָיִיתִי שָׁם כְּשֶׁנּוֹלַדְתְּ,

לֹא הָיִיתִי מַאֲמִין.

 

 

בְּחֶלְקַת הַקֶּבֶר שֶׁל הַבָּבָא סָלִי

 

כֶּלֶב מְשׁוֹטֵט מְלַקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ מַיִם

קְדוֹשִׁים, כְּמִי שֶּׁיוֹדֵעַ שֶׁעָתִיד מֵהֶם

אָדָם לִטֹּל אֶת דִינוֹ.

 

הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי נוֹשְׁרוֹת בַּעֲצַלְתַּיִם, כְּמִי

שֶּׁלוֹקֵחַ לוֹ זְמַן לְהָבִין. צַדִּיק

בְמוֹתוֹ חַי. אֲנִי מֵת.

הַכֶּלֶב יוֹדֵעַ.

 

​

שׁוּם דָּבָר לֹא יָדוּעַ

 

רָצִיתִי לִשְׁאֹל,

עֲנָנִים זָזִים אוֹ הַיָּרֵחַ

הָאָדָם כְּצִיץ הַשָּׂדֶה אוֹ בֵּית מְאָרֵחַ

 

שָׁאַלְתִּי,

אֵיךְ אַתְּ בְּטוּחָה שֶׁאַהֲבָה

תַּצִּיל מִמָּוֶת וַהֲרֵי אֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר

בַּשָּׁמַיִם שֶׁלָּךְ

 

 

הִתְגַּלּוּת

 

יוֹם אֶחָד, פָּנֶיךָ אֶל הַמַּיִם, אֲחוֹרֶיךָ

לַשָּׁמַיִם. כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ,

עוֹד תָבִין. אֵין נִבְדָּל אָדָם זֶה

מֵרֹב הַבְּרִיּוֹת.

 

​

יֵשׁ הָאוֹמְרִים

 

זֶה הַמֻּתָּר לַנְּשָׁמָה, אָסוּר לַגּוּף.

מֻתָּר לַגּוּף, אָסוּר לַנְּשָׁמָה. מֻתָּר

לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ וְאָסוּר לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ.

 

יֵשׁ וַאֲנִי יוֹצֵא מִן הַצָּפוּי לִי

בַּמֵּצַר הַזֶּה וּמִתּוֹךְ הַחֵרוּת הַזּוֹ,

מִתּוֹךְ הָרָשׁוּת הַנְּתוּנָה,

אֲנִי בּוֹחֵר בִּי.

גּוּף וּנְשָׁמָה.

 

​

הָיוּ אִי הַסְכָּמוֹת

 

טָעֲנוּ שֶׁהוּא שָׁטוּחַ, חֵלֶק חָשְׁבוּ עָגֹל. הָיוּ שֶׁהֶאֱמִינוּ שֶׁנִּבְרָא בְּמַפַּץ

אוֹר גָּדוֹל וְחֹר שְׁחַרְחַר קְטַנְטַן, הָיוּ שֶׁאָמְרוּ שֶׁזּוֹ שְׁטוּת גְּמוּרָה.

כֻּלָּם הִסְכִּימוּ שֶׁהוּא מִתְקַיֵּם בַּיְּקוּם. חֵלֶק טָעֲנוּ שֶׁיֵּשׁ יְקוּם בְּתוֹכוֹ.

הָיוּ שֶׁאָמְרוּ נִכְתַּב עַל יְדֵי שִׁכּוֹר, עִוֵּר, טִפֵּשׁ גָּמוּר. אִישׁ אֶחָד

קָבַע פִּכֵּחַ, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד.

כְּשֶׁכָּתַב, לֹא הָיָה סָפֵק בְּלִבּוֹ. הֵיטֵב יָדַע, מְבֻגָּרִים

נִזְקָקִים לְאַהֲדָה כְּפִי שֶׁיְּלָדִים זְקוּקִים לְאַהֲבָה.

 

​

לֹא תִּגְנֹב

 

זֹאת יָדַעְתִּי. אַךְ כְּשֶׁהָיְתָה מַפְנָה אֶת רֹאשָׁהּ, הֵזַזְתִּי

אֶת מְחוֹגֵי הַשָּׁעוֹן לְאָחוֹר, מְבַקֵּשׁ לִי עוֹד זְמַן חַיִּים קָצָר

אִתָּהּ, רֶגַע נוֹסָף שֶׁל תְּשׁוּקָה בַּנִּסְתָּר וּבַנִּגְלֶה וְעַל הַגְּנֵבוֹת

הָאֵלּוּ, אֵין אֲנִי מִתְחָרֵט.

 

 

רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל הַנֶּפֶשׁ

 

וְהִגַּדְתָּ לְעַצְמְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר,

בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת

אֶת עַצְמוֹ וַיָּבוֹא יוֹם

וְתֵדַע אָבִיב.

 

 

עָדִיף לֹא לַדַּעַת

 

הַדֶּרֶךְ הַזּוֹ שֶׁמְּתֻקֶּנֶת, לְאָן הִיא הוֹלֶכֶת?

מִי מְעוֹרֵר דִּינִים בָּעוֹלָם, מִי עוֹשֵׂי חֶסֶד?

 

אֵלֶּה  הַחַיָּבִים בַּדִּין וְאֵינָם עוֹד וְאֵלֶּה הַשָּׁבִים

לִמְקוֹמָם בֹּקֶר, בֹּקֶר.

 

מִבַּעַד לַחַלּוֹן, עוֹלָם מִשְׁתַּקֵּף וְאַתָּה מֵבִין

כָּל עֲבוֹדַת הָאָדָם הִיא חִפּוּשׂ

וְאֵין לָדַעַת.