דוד ברבי

 

​

צְעָקָה

 

זוֹהִי זְכוּת הַצְּעָקָה רַגְלֵי הָרִים לָהּ

וּמְהַדְהֶדֶת בְּחַלְלֵי הַכֵּלִים הַשְּׁלוּבִים

אֵין מְנַצֵּחַ לָהּ לְצַעֲקַת הַצְּעָקוֹת

שֶׁלֹּא בּוֹרֶרֶת אֶת צְלִילֶיהָ רַק מִתּוֹכְךָ

תַּעֲלֶה הַשָּׁמַיְמָה

וְאָז אָמְרוּ:

״וַיִּצְעַק אֶל אֲדֹנָי״

כְּמוֹ הָיָה הֵד חוֹזֵר מֵרָקִיעַ עִוֵּר

וְרָצָה הָאָדָם לַחֲשֹׁב עַל אֱלֹהִים

וּמִתְהַוֶּה לוֹ הָרָצוֹן וְהִנֵּה מְאַחֵז בּוֹ

נִשְׁמָתוֹ

וּבְעֵת יִרְאֶה אֶת אַהֲבָתוֹ יֹאחַז בָּהּ

כְּמוֹ הָיָה נֶאֱחָז בֶּאֱלֹהִים וַיִּצְעַק

צַעֲקָתוֹ

 

 

בְּרִיאַת הַשֵּׁם

 

בְּשֵׁם הַשֵּׁם בְּשֵׁם אֱלֹהִים בִּשְׁמִי אֲנִי אוֹמֵר דַּי לַטֵּרוּף דַּי לָרֶצַח

זֶה הָאָדָם שֶׁבָּרָא אֶת הַשֵּׁם בְּשִׁבְעָה יָמִים וּמֵאָז מְנַסֶּה לַהֲרֹס

זֶה הָאָדָם שֶׁרָב עַל זְכוּת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל בְּרִיאַת הַשֵּׁם

וְרַק הָאָדָם יוּכַל לוֹ לַטֵּרוּף שֶׁאוֹחֵז בָּהֶם

בְּאֵלֶּה שֶׁרוֹצְחִים בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַשֵּׁם