גאולה שינה​

​

​

הוֹ, בִּתִּי 

​

כְּשֶׁנּוֹלַדְתְּ , לִפְנֵי כִּמְעַט עֶשְׂרִים שָׁנָה,

לֹא יָדַעְתִּי שֶׁזּוֹ הַיְּבָבָה,

אֲשֶׁר לִוְּתָה אֶת הַתִּינֹקֶת הַקְּטַנָּה,

תִּהְיֶה פַּס הַקּוֹל שֶׁל חַיַּי, הַמַּנְגִּינָה.

 

הַיּוֹם אֲנִי כְּבָר מְבִינָה,

שֶׁהַכְּאֵב עָלַיִךְ רַק יֵלֵךְ וְיִגְבַּר.

וְלַמְרוֹת כָּל הָאַהֲבָה,

נַפְשִׁי לַשְּׁאוֹל תִּדְהַר.

 

יַלְדָּה שֶׁלִּי, כִּמְעַט בַּת עֶשְׂרִים,

מְלֻוָּה בְּשֵׁדִים  וּבְמַרְעִין בִּישִׁין,

אֲחַבֵּק אוֹתָךְ וּבְלִי מִלִּים,

נֵצֵא עִם שֵׁדֵנוּ בִּמְחוֹל אֵימִים.

 

בְּדַם לִבֵּנוּ הַמְּאֻחָד נַכְתִּים,

אֶת מֵי הַשְּׁאוֹל, וְאֶת פְּנֵי הַמֵּתִים.

​

​

הַבִּיטִי בִּי

 

כְּשֶׁאֲנִי קוֹרֵאת בִּשְׁמֵךְ,

אַתְּ מַפְנָה אֶת מַבָּטֵךְ,

אוֹ לֹא מַפְנָה כְּלָל,

וּבוֹהָה.

 

מָה אַתְּ רוֹאָה בַּמֶּרְחָב

בֵּין עֵינַי הָאוֹהֲבוֹת

לְעֵינַיִךְ הַחוּמוֹת?

 

אֲנִי מְנַעְנַעַת אֶת כְּתֵפֵךְ.

הַבִּיטִי בִּי, בִּתִּי.

הַבִּיטִי בִּי.

 

​

בִּתִּי  יְחִידָתִי אֲשֶׁר אֹהַב

 

אֶתְמוֹל, כְּשֶׁטִּיַּלְנוּ בַּפַּרְק,

וְהִבַּטְנוּ בַּבַּרְוָזִים שֶׁבָּאֲגַם,

חִבַּקְתְּ אוֹתִי,

וְהִצְמַדְתְּ אֶת לֶחְיֵךְ הַחַמָּה

אֶל לֶחְיִי הַמְּיֻסֶּרֶת.

אָז יָדַעְתִּי:

אַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי.

בִּתִּי, יְחִידָתִי,

אֲשֶׁר אֹהַב.