נורית פרי

​

​

ילד טלידומיד     

                                                               

בְּאוֹתוֹ מָקוֹם בּוֹ מַתְחִילָה הַזְּרוֹעַ

הִיא נִגְמֶרֶת.

כָּתֵף עֲגֻלָה

נִסְגֶּרֶת בִּמְשִׁיכַת מִכְחוֹל

מְחִירָהּ שֶׁל שַׁלְוָה

יָד נִשְׁלַחַת לִטֹּל שִׁלּוּמִים

מִיָּד אַחֶרֶת

 

*

​

אוֹטוֹבּוּס עוֹבֵר                                                     

הִתִּיז עָלֶיהָ פִּיחַ

צוֹבֵעַ בְּשָׁחוֹר

אֶת זֵר יוֹם הַהֻלֶּדֶת עַל רֹאשָׁהּ

נְיָר מְקֻמָּט נִרְמָס

תַּחַת רַגְלֶיהָ הַנְּפוּחוֹת 

אִשָּׁה מְשֻׁגַּעַת

צוֹוַחַת הַצִּילוּ גַּנָּב

רוֹדֶפֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים

 

*

​

הָרוֹבּוֹט בְּתוֹכָהּ

קוֹרֵעַ חוּטֵי זָהָב שְׁזוּרִים

בִּמְשִׁיכָה

כֵּן לֹא כֵּן לֹא

כֵּן לֹא כֵּן לֹא

אִי אֶפְשָׁר לִלְחֹץ עַל הַמַּפְסֵק.

נְהָרוֹת חוּטִים זְהֻבִּים

מִתְפַּתְּלִים עַל הָאֲדָמָה.

עוֹד מְעַט

לֹא תִּהְיֶה יוֹתֵר

שֶׁמֶשׁ

 

​

תופרת

 

הִיא תּוֹפֶרֶת אֶת הַחֹר בַּמִּכְנָסַיִם שֶׁל הַיֶּלֶד שֶׁלִּי שֶׁהֶחְלִיק עַל הַמִּדְרָכָה הַמְּחֻסְפֶּסֶת אַתְּ נִרְאֵית עֲיֵפָה אֲנִי אוֹמֶרֶת לָהּ אַתְּ מַרְגִּישָׁה לא טוֹב הֲכִי טוֹב בַּעֲבוֹדָה אֲנִי לֹא בִּשְׁבִיל הַכֶּסֶף הִיא חוֹתֶכֶת אֶת הַחוּט בְּמִסְפָּרַיִם קְטַנִּים הָאֶצְבָּעוֹת דּוֹחֲפוֹת וּמוֹשְׁכוֹת הַגּוּף הַצָּנוּם מִתְכַּוֵּץ וְנִמְתָּח עִם הַחוּט הַנִּשְׁלָף מִסְפָּרַיִם כָּאֵלֶּה לֹא הָיוּ לָנוּ שָׁם הִיא אוֹמֶרֶת וְחוֹזֶרֶת לַצְּרִיף הֶחָשׁוּךְ מִי יוֹדֵעַ פֹּה לִתְפֹּר? שָׁאַל הַקָּצִין בַּמַּגָּפַיִם הַמַּבְרִיקִים אֲנִי אָמְרָה ולֹא יָדְעָה אֲפִלּוּ מֵאֵיזֶה צַד מַחֲזִיקִים אֶת הַמַּחַט אֲבָל הִיא אַהֲבָה לְאַחוֹת אֶת הַקְּרַעִים וְלִדְקֹר אֶת עַצְמָהּ בְּכָל תֶּפֶר כְּאִלּוּ בְּמִקְרֶה וְחוּץ מִזֶּה בָּעֶרֶב הָיָה לֶחֶם הַיֶּלֶד נִכְנָס בְּרִיצָה אֶל הַחֶדֶר מְחַבֵּק אוֹתָהּ אֲנִי לא בִּשְׁבִיל הַכֶּסֶף הִיא אוֹמֶרֶת מַרְחִיקָה אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם שֶׁרוֹאוֹת יֶלֶד אַחֵר כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חוֹרִים צָרִיךְ לִתְפֹּר