אמיר סומר

​

​

אלנבי 87

מתוך "הארת שוליים", הוצ' עצמית

​

אֲנִי גָּר בְּאַלֶנְבִּי וּבֵינְתַיִם הַחַיִּים שֶׁלִּי נֶאֱבָדִים

כָּל מָה שֶׁאֲנִי מַצְלִיחַ זֶה בְּקֹשִׁי לְהַבִּיעַ פְּסִיכֵדֶלְיָּה פִּיּוּטִית

כְּשֶׁאֲנִי פּוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת יֵשׁ יוֹתֵר מִדַּי אִינְפוֹרְמַצְיָה לְהָכִיל

עַד שֶׁהַמֹּחַ קוֹרֵס פִּתְאוֹמִית כְּמוֹ מַדָּף שֶׁהֻנְּחוּ עָלָיו סְפָרִים רַבִּים

בְּשָׁלָב מְסֻיָּם רַעֲשֵׂי הַמְּכוֹנִיּוֹת הַיּוֹקְדוֹת וְהַתַּחְבּוּרָה הַצִּבּוּרִית

הַנּוֹרָאִית, הָפְכוּ מַנְּעִימִים כְּקוֹל הַמַּחַט עַל הַתַּקְלִיט

הַצִּפֳּרִים, הָרוּחַ, הַיָּם & עַכְבְּרֵי הַבָּרִים שֶׁל אַלֶנְבִּי

הֵם הַמּוּזִיקָאִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר בְּתֵל־אָבִיב

אֶת זֶה מִיּוֹם לְיוֹם, מִלַּיְלָה לְלַיְלָה (שֶׁנֶּהְפָּךְ לְיוֹם), אֲנִי יוֹתֵר מֵבִין

בִּזְמַן שֶׁבַּמּוֹעֲדוֹנִים שֶׁמִּתַּחַת לְדִירָתִי מוֹפִיעִים שִׁעְתּוּקִים פְּרִימִיטִיבִיִּים

שֶׁל מוּזִיקָאִים אָמֶרִיקָנִים וְאָמָּנִים שֶׁנּוֹסְעִים בִּכְבִישׁ לְלֹא שׁוּלַיִם

כִּי כָּאן בְּאַלֶנְבִּי הוֹמְלֶסִים מֶשְׁנוֹרְרִים סִיגַרְיוֹת וּשְׁקָלִים וּמְשׁוֹרְרִים

מֶשְׁנוֹרְרִים

סִיגַרְיוֹת וַחֲרוּזִים

וְלִפְנוֹת בֹּקֶר כָּאן כֻּלָּם מְחַפְּשִׂים מִין עִם זָר, מְסַיְּמִים עַל דֶּלְפֵּק בָּר שֶׁל

מִנְזָר לְשַׁתְיָנִים.

​

אֲנִי גָּר עַל הָאַלֶנְבִּימַאנְיָה, מוּל לְבֵית הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל

ג'וּקִים, חַשְׂפָנִיּוֹת, קְיוֹסְקִים מְפֻקְפָּקִים, חֲגִיג(וֹ)ת וּבִלּוּיִים מִסּוּגִים אֲחֵרִים

אֵין שׁוּם הַצְדָּקָה לַמְּחִיר שֶׁל שְׁכַר הַדִּירָה וּבְכָל זֹאת יִהְיֶה טִפְּשִׁי מִצִּדִּי

אִם אֶפְצֶה אֶת פִּי וְאֶתְלוֹנֵן עַל הַהוֹמְלֶס שֶׁמְּגָרֵד אֶת פִּצְעֵי הַחַתְחַתִּים 

הַמִּתְגַּלְּדִים מֵהָרַגְלַיִם שֶׁלּוֹ, בְּסָמוּךְ אֵלַי

כִּי גַּם אַנְשֵׁי עֲסָקִים מְלַכְלְכִים כָּאן אֶת חַיַּי וּבְמַהֲלַךְ נְסִיעָה מְדֻוֶשֶׁת עֹנֶג

עַל אוֹפַנַּיִם

תָּמִיד יִהְיֶה מוֹכֵר בַּחֲנוּת שֶׁיֵּצֵא לְרֶגַע וִיאָפֵר אֶת סִיגַרְיַת הַגָּלוּאָז שֶׁלּוֹ

יָשָׁר אֶל תּוֹךְ אִישׁוֹנַי

הַמִּתְרַחֲבִים בְּאַדְמוּמִיּוּת כְּלֵילוֹת אָלֶנְבִּיִּים הַשְּׁמוּרִים

לִנְבִיאִים שִׁכּוֹרִים וּמְקֻמָּטִים שֶׁלְּרֶגַע כַּת חָזְרוּ לְמֶרֶד הַנְּעוּרִים.

אָז בּוֹאִי תֵּל־אָבִיב, בּוֹאִי נִהְיֶה פִיטִים, נִהְיֶה שָׁוִים

אַשְׂכִּיר לָךְ בַּיִת בְּשִׁיר מְלֻכְלָךְ שֶׁכָּזֶה בִּתְמוּרָה לְ־4,200 ₪ חָדְשִׁיִּים

מִקְדָּמָה 500, אִם תִּרְצִי מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר זוֹל אָז לְכִי תְּחַפְּשִׂי שֻׁתָּפִים

שֶׁיַּחַלְקוּ אִתָּךְ בַּיִת בְּשִׁיר בִּתְמוּרָה לְ־2,500 ₪ חָדְשִׁיִּים

עַל הַשְׂכָּרַת דִּירָה בְּתוֹךְ הַזֻהֲמָה הַיֻּקְרָתִית

​

תֵּל־אָבִיב: הַפְסָקָה לְלֹא עִיר.

​

בּוֹאִי תֵּל־אָבִיב, נִהְיֶה פִיטִים, נִהְיֶה שָׁוִים

תְּנַפְנְפִי בְּגַאֲוָה כָּמוֹנִי וְלֹא תַּסְתִּירִי שֶׁכָּאן מִתְגּוֹרְרִים

מֵעַל פָּאבִּים חֲמֻשִׁים בַּאֲנָשִׁים מְשֻׁבָּשִׁים

בִּרְחוֹב מֶרְכָּזִי שֶׁכְּבָר הִסְפִּיקוּ לִכְתֹּב עָלָיו רַבּוֹת בַּסְּפָרִים־בַּסְּרָטִים־בַּשִּׁירִים

וּבְתוֹךְ כָּל הַסֵּאוּב הָעִירוֹנִי שֶׁתַּחַת הַכּוֹתֶרֶת אַלֶנְבִּי

אֲנִי סוֹלֵד מֵהַנִּיוּוּן הָאוּרְבָּנִי וּמוֹדֶה לְאֵל אֱלֹהִים

שֶׁטִּפַּח בְּתוֹכִי אַרְמוֹן מֻקַּף מִדְשָׁאוֹת, נָטַע צְמָחִים מַבְקִיעִים שֶׁלֹּא שָׁכַח

לְהַשְׁקוֹת

יֵשׁ לִי גִּנּוֹת וֶרְסַאי הַמִּשְׂתָּרְעוֹת בִּפְנִים (בְּתוֹךְ אָמִיר סוֹמֵר)

וְיֵשׁ לִי אֵיפֹה לְהִסְתַּתֵּר כְּשֶׁהַסֵּאוּב הָאוּרְבָּנִי עַד כְּאֵב רַע לִי

וְלֹא הָיִיתִי כּוֹתֵב אִם לֹא הָיָה לִי לְאָן לִבְרֹחַ מֵהַזֶבֶל הַהוּמָנִי

שֶׁלֹּא נֶאֱסָף מֵהַפַּחִים הַנְּחָשִׁיִּים הַיְרֻקִּים

אַךְ גַּם לַזֶּבֶל אֲנִי מוֹדֶה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאֲנִי מוֹדֶה לְאֵל אֱלֹהִים

כִּי אַחֶרֶת לֹא הָיִיתִי מְגַלֶּה אֶת גַּנֵּי וֶרְסַאי הַפְּנִימִיִּים

לֹא הָיָה לִי שָׁכֵן מֵעֲלוּבֵי הַחַיִּים שֶׁאֵלָיו אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת הַכְּזָבִים

שֶׁבְּיַלְקוּטִי

לֹא הָיְתָה לִי תְּשׁוּבָה לַשְּׁאֵלָה הַשְּׁעוּלָה:

אֵיךְ שׂוֹרְדִים דַּיָּרֵי הַמִּדְרָכוֹת? אֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם לְאָן לִבְרֹחַ

מִכֹּחַ הַזֻהֲמָה שֶׁל הַגֵּנֵרָל הָאוּרְבָּנִי

רְח' אַלֶנְבִּי.