חוה ניסימוב​

​

​

(שגעון)

רוזה

​

כָּל יוֹם בְּאַרְבַּע הִיא בַּמּוֹעֲדוֹן. יוֹשֶׁבֶת בַּפִּנָּה וּמֵינִיקָה כְּלַבְלַב. הַחֶדֶר צָפוּף מְלֵא עָשָׁן סִיגַרְיוֹת וְרַעַשׁ קֻבִּיּוֹת עַל לוּחַ הַשֵּׁשׁ-בֵּשׁ. הִיא לֹא מְשַׂחֶקֶת, כְּבָר אֵין לָהּ מַזָּל. בִּכְלָל לֹא אִכְפַּת לָהּ שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ מְשֻׁגַּעַת. לַמְרוֹת שֶׁהַמִּתְנַדְּבוֹת בַּמּוֹעֲדוֹן אוֹמְרוֹת שֶׁכָּכָה לֹא מְדַבְּרִים, זֶה לֹא יָפֶה. זֹאת פָּשׁוּט מַחֲלָה, אוֹמֶרֶת פְרִידָה הַמִּתְנַדֶּבֶת, שֶׁמְּבִיאָה אֶת רוֹזָה לַמּוֹעֲדוֹן וּמַגִּישָׁה לָהּ קָפֶה. רוֹזָה לֹא שׁוֹתָהּ. זֶה מְסֻכָּן. הַקָּפֶה הָרוֹתֵחַ יָכוֹל לְהִשָּׁפֵךְ עַל הַתִּינוֹק שֶׁלָּהּ. הוּא קָטָן וּמָתוֹק, וְהַפַּרְוָה שֶׁלּוֹ רַכָּה. הִיא שָׁכְחָה כְּבָר דְּבָרִים רַבִּים, אֲבָל זוֹכֶרֶת שֶׁפַּעַם הָיְתָה מַלְכָּה וְהָיָה לָהּ מֶלֶךְ שֶׁשָּׁר לָהּ סֶרֶנָדוֹת. מֵעֵבֶר לְחוֹמוֹת הַזְּמַן הָיָה לָהּ גַּם תִּינוֹק. מָתוֹק כְּמוֹ שׁוֹקוֹלָד וְרֵיחוֹ חַם. הוּא הָיָה הַבֻּבָּה שֶׁלָּהּ, אַךְ לִפְעָמִים הַבֻּבָּה הָיְתָה מַפְחִידָה, הִיא כָּל הַזְּמַן רָצְתָה דְּבָרִים. וְצָרְחָה.  רוֹזָה סָתְמָה אֶת הָאָזְנַיִם אַךְ הַבֻּבָּה הִמְשִׁיכָה לִצְעֹק בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ שֶׁלָהּ. אַתְּ אִמָּא רָעָה! אַתְּ אִמָּא רָעָה! רוֹזָה רָצְתָה שֶׁהַבֻּבָּה תִּשְׁתֹּק כִּי לֹא הָיָה לָהּ כֹּחַ וְהַשֵּׁנָה קָרְאָה לָהּ יוֹם וְלַיְלָה, יוֹם וְלַיְלָה. וּפַעַם הַתִּינוֹק נִשְׁמַט לָהּ מֵהַיָּדַיִם, הוּא קְצָת נִשְׁבַּר אַךְ לֹא בָּכָה בִּכְלָל. וְאָז בָּאוּ אֲנָשִׁים וְלָקְחוּ אוֹתוֹ, אַחַר כָּךְ לָקְחוּ גַּם אוֹתָהּ. מֵאָז בַּבְּקָרִים הִיא סְגוּרָה בַּמָּקוֹם שֶׁל הַכַּדּוּרִים. בְּאַרְבַּע אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם בָּאָה פְרִידָה וּמְבִיאָה אוֹתָהּ לַמּוֹעֲדוֹן. כָּכָה כָּל יוֹם. אֲבָל הִיא לֹא מְדַבֶּרֶת עִם אַף אֶחָד, כִּי כֻּלָּם לֹא אֲמִתִּיִּים.