ארכיון נתיבים
2018
גיורא גריפל
סוכן חשאי אחד נכנס לבר
פַּעַם הָיִיתִי סוֹכֵן חֲשָׁאִי
חֲשָׁאִי הָיִיתִי מְאוֹד
וְכָל הַמִּלִּים הָיוּ שְׁתִיקוֹת
כִּי נָשְׂאוּ הַמִּלִּים סוֹד
***
סוכן חשאי אחד נכנס לבר. הוא התיישב ליד הדלפק והתבונן בטור הבקבוקים המוצג לראווה על המדף שלאורך הקיר מאחרי גבו של הברמן. האחרון סיים לנגב את הדלפק במטלית ישנה ודלוחה למראה ופנה אליו ״כן חבר, מה תזמין״? הסוכן בהה בו מספר שניות, ״אני סוכן חשאי״ אמר ״נמאס לי״. המוזג הביט בו דקה ארוכה בטרם פצה את פיו. ״שמע אחי״ אמר לו לבסוף ״אתה רואה את הזקן הזה שיושב בקצה הדלפק? הוא מגיע לכאן כל יום בבוקר ונשאר עד הסגירה. ועם הטלפון המקולקל הזה שבידו הוא מנהל את כל ענייני ממלכת אטלנטיס האבודה שהוא שליטה הבלתי מעורער. חכה, זה עוד כלום, יש לי לקוחות שאחרי הכוס השלישית הם חברי כנסת, שרים, ראשי ערים, טייקונים בעלי תאגידים ענקיים. אם תמתין עוד חצי שעה יגיע לכאן טייס קרב שהפיל עשרה מיגים סורים מעל לחרמון ביום אחד במלחמת יום כיפור והחבר הכי טוב שלו שתמיד צמוד אליו הוא פסיכיאטר בכיר שמנהל חמישה בתי חולים למשוגעים. אלה הלקוחות שלי. ואה, כן, יש לי גם שלוש זונות קבועות שמגיעות כל ערב בשש וחצי כדי להתחזק לפני המשמרת אבל הן אמיתיות. אז אתה אומר לי שאתה סוכן חשאי? אין בעיה, אתה סוכן חשאי״.
המוזג הרים כוס זכוכית ריקה והחל לנגב אותה במטלית זהה בצורתה ובצבעה למטלית אתה ניגב דקות אחדות קודם לכן את הבר, מדי פעם מרים את הכוס כדי לבחון את השתקפות האור בזכוכית.
״לא, אתה לא מבין״ אמר הסוכן החשאי, ״אני באמת סוכן חשאי. לא שתיתי כלום עדיין ואני לא מפנטז״. המוזג עצר והקשיב. ״חזרתי אתמול משליחות חשאית באחת ממדינות ערב ומצאתי את אשתי במיטה עם המפקד הישיר שלי. אתה קולט? אני מסכן את חיי יום אחר יום במשך שלשים שנה והאיש ששולח אותי למשימות האלה בוגד בי עם אשתי ממש כמו דוד המלך ואוריה החיתי״.
״אוריה החיתי״? שאל הברמן ״מי זה? הוא לא נשמע לי מוכר, בטח לא אחד הקבועים שלנו. אבל דוד המלך מגיע לכאן כל יום חמישי״.
"די ברצינות" אמר הסוכן החשאי, "תאמין לי שכל עולמי חרב עלי, דווקא הוא מכולם. אני מבין, המקצוע שלי, ימים ושבועות לא בבית, לפעמים חדשים, עם כל מיני סיפורים שאני מוצץ מהאצבע כדי שאשתי תאמין לי: פעם אני נוסע לבדוק השקעה בנדל"ן בדרום אמריקה ופעם להכנס לשותפות בקזינו ברומניה בלי להתקשר באמצע, אז בטח שהיא חושדת ואולי גם משעמם לה. אבל דווקא הוא שיודע בדיוק מה אני עושה ומתי שיתגנב ככה מאחרי גבי. ובטח בין לחשושי האהבים שלהם גילה לה את כל הסודות והרס לי את הסיפור כיסוי. פלא שהיא רצה לבגוד בי? סוכן חשאי או לא, אשה מצפה מבעלה שיהיה אמיתי וישר אתה כמו ספר פתוח והנה הוא בא ומספר לה שאני שקר וכזב מהתחלה ועד הסוף. אני מסוגל לדמיין איך הוא יושב מולה, מגלה הכל, כל נסיעה, כל מבצע, והיא, עיניה מתעגלות, נפתחות, האיש שלה שבטחה בו כל השנים מסוגל ככה לשקר לה בשויון נפש. מה עוד, היא חושבת, מה עוד אני מסוגל להסתיר אם אני כל כך טוב בזה, כמה מאהבות מחכות לי בכל עיר? ובטח כל סרטי הג'יימס בונד עוברים לה בראש עם כל הזיונים. אני מסוגל לראות בעיני רוחי איך היא מקשיבה לו והכתפיים שלה מתחילות לרעוד, הראש מורכן, היא נושכת את השפתיים, מתחילה לבכות. והוא, הנחש המפתה, אוסף אותה אל חיקו כאסוף ביצים עזובות, מוחה את דמעותיה, מנשק אותה, לאאא...".
את המילה האחרונה פלט הסוכן החשאי כמעט בצווחה ולגם בהינף ראש לאחור את כוסית הוויסקי השלישית שהברמן הגיש לו. פניו היו חוורות ושפתיו הדוקות.
"מה עשית"? שאל המוזג.
- "מה זאת אומרת מה עשיתי? אמרתי לו שאני מתפטר ויצאתי."
"אמרת לו שאתה מתפטר?" שאל המוזג מופתע.
- "כמובן, מה עוד יכלתי לעשות?"
"שאני אבין" אמר המוזג "אתה נכנס הביתה, מוצא את אשתך ערומה בזרועות גבר זר, וכל מה שיש לך לומר לו זה שאתה מתפטר"?
"הוא לא זר" אמר הסוכן "זה הבוס שלי".
"יותר גרוע" אמר המוזג. "אני הייתי מתנפל עליו וקורע לו את הצורה. זורק אותו ערום מהבית וזנבו בין רגליו, ואחר כך מסתער עליה בצרחות ותוכחות ולא מרפה עד שתתחנן בדמעות שלא אנטוש אותה ורק אז יוצא מהבית".
"אבל אני סוכן חשאי" אמר הסוכן "אימנו אותנו בלהפנים רגשות. לפעול בקור רוח, לא לאבד את העשתונות גם כשהמצב כלאחר ייאוש ואנחנו מביטים אל המוות בעיניים. כעת אני אולי מתרגש אבל אז, כשעמדתי מולם הייתי בשליטה אוטומטית ומלאה."
- "ומה הוא אמר?"
- "גם הוא היה שקט. הוא ענה לי שאני לא יכול להתפטר. שאני יודע יותר מדי סודות. שאין לי היכן להתחבא, תמיד ימצאו אותי. שאני צריך להרגע, להסתכל על כל זה מזווית אחרת, להיות אפילו שמח שהכל נשאר ב"משפחה", ככה הוא קרא לזה. שעדיף שזה יהיה הוא על פני כל גבר זר, שבעצם הוא דאג לה שלא תלך לרעות בשדות זרים וכעת כשאני חוזר הוא מחזיר לי את ה"פיקדון". "
- "את כל זה אמר לך כשהוא עומד מולך ערום"?
- "לא. היא עזרה לו להתלבש"
- "עזרה לו?", "ומה אמרה לך?"
- "כלום, רק הסתכלה עלי בעיניים כאלה עצובות וחיכתה אולי שאגיד לה משהו"
- "אמרת"?
- "לא, רק הסתובבתי ויצאתי. הם עוד ניסו לקרוא לי שאעצור אבל אני הייתי כבר נחוש בדעתי" אמר הסוכן החשאי ולגם את הכוס הרביעית או החמישית. את המשפט האחרון כבר אמר בטון נמוך ומתמשך והיה די ברור שהאלכוהול מתחיל להשפיע על צלילותו.
- "שמע" אמר הברמן, "אולי..."
- אבל באותו הרגע נפתחה הדלת.
***
חָבְרוּ הַמִּלִּים וְהָיוּ לִתְפִלָּה
וַתְּהִי הַתְּפִלָּה לְבוּעוֹת
רָחֲפוּ הַבּוּעוֹת בַּחֲלַל הָאֲוִיר
עֲגֻלּוֹת וְדַקּוֹת וּשְׁבִירוֹת.
הברמן הרים מבטו כאשר שמע את פעמון הנחושת המחובר לדלת הכניסה בחבל דק ומרופט מצלצל. בשנייה הראשונה חשב שזו אחת הזונות הקבועות שהקדימה להגיע לפני חברותיה אבל מייד נזכר שהשעה מוקדמת מדי למרות שהאשה שנכנסה יכלה בהחלט למלא תפקיד של זונה שהסרסור שלה לימד אותה לקח אחרי שניסתה למרוד בסמכותו. שערה היה פרוע, האיפור שבמקור כיסה בקפידה את פניה נזל ונמרח לכל עבר הצללית מתחת לעינה השמאלית נראתה כמו חבורה סגלגלה. ניכר שהתלבשה בחיפזון וברישול שכן חולצתה היתה מכופתרת שלא כהלכה וחשפה את שוליה של חזיית תחרה אדומה שהבליטה את שדיה, מהסוג שנשים לובשות כאשר הן מעוניינות להלהיב ולפתות את מאהביהן או את לקוחותיהן, הכל בהתאם למקום ולנסיבות.
היא עצרה בכניסה, חזה השופע עולה ויורד, גומע את האויר סביבה בנשימות והתנשפויות עמוקות כאילו הגיעה לכאן בריצה, וסרקה במבטה את חלל החדר עד שנתקלה בגבו השפוף של הסוכן החשאי היושב ליד הבר ופניו נעוצות בדלפק שלפניו. "הנה אתה" אמרה בקול וגמאה את המרחק שבין דלת הכניסה לבר בחמישה צעדים נמרצים "חיפשתי אותך בכל מקום".
הסוכן החשאי סובב את ראשו מביט בה במבט אטום ושותק.
"בוא הביתה" אמרה "מספיק".
הסוכן החשאי עדיין לא ענה, כעת הוא הביט לסירוגין בה ובברמן, נראה היה שאדי האלכוהול שהערה אל תוכו קושרים את לשונו.
"תראי" אמר לה הברמן כשהבין שמצופה ממנו להתערב, "זה ממש לא ענייני. אבל לגמרי במקרה יצא לי להיות כאן בחצי שעה האחרונה ובעלך שיתף אותי בכל מה שקרה..."
"מה שקרה?" קטעה אותו האשה "מה שקרה?!" חזרה ואמרה בקול רם יותר כאילו לתת לשאלה משנה תוקף "מה אתה יודע מה קרה? מה אתה חושב הקשר בין הידיעה שלך על מה שקרה למה שקרה באמת?!". את המשפט האחרון כמעט צווחה. היא פלטה צחוק עצבני והביטה על בעלה במבט מלגלג "תן לי לנחש: הוא סיפר לך שהוא סוכן חשאי".
מכל האפשרויות שהברמן העלה בדעתו בחלקיקי השניות בהן מוחו עבד בקדחתנות כדי לקלוט ולעבד את האינפורמציה שזרמה אליו מהרגע שכף רגלו של הסוכן החשאי נחתה על רצפת הפרקט של הבר זו היתה הפחות צפויה. הוא חש כאילו צלם בלתי נראה כוון אליו את נורת ההבזק שלו באפלה מוחלטת ולפתע ניצת פרץ אור אבל במקום להאיר את הסביבה הוא סימא אותו לחלוטין. היכנשהו, הוא ידע, במעמקי הקמרה אובסקורה של הצלם הדמיוני קיימת תמונה ברורה ומדוייקת לפרטי פרטים של המציאות הנפרשת לעיניו אלא שכעת, ממש כעת עיניו מוצפות באור לבן ומעוור.
"סוכן חשאי..." הוא גמגם ומבטו עובר לסרוגין במהירות בין האשה הנסערת לסוכן החשאי היושב חסר תנועה נועץ את עיניו המזוגגות בכוס המשקה הריקה שלפניו כאילו ציפה לקבל איזה סוג של סיוע ממנו "למה את מתכוונת... סוכן חשאי... אני בכלל לא..."
***
עָלְתָה כָּל בּוּעָה לַמָּרוֹם הָרָחוֹק
הִתְנַפְּצָה לְאַלְפֵי רְסִיסִים
וְנָשְׁרוּ עַל הָאָרֶץ שִׁבְרֵי הַסּוֹדוֹת
הִתְרַסְּקוּ כָּל שִׁבְרֵי הַמִּלִּים
"האם הוא סיפר לך במקרה שעד לפני שנה וחצי, כשהשגעון חדר למוחו והרס בו כל חלקה טובה הוא היה פקיד בכיר בבנק מרכנתיל למסחר? כן, הבנק שנרכש על ידי אינדיה-ישראל לפני שלשה חדשים ובין לילה הפך את כל מחזיקי המניות הבכירים למולטימיליונרים? הבנק שמתפרש על ארבע קומות מלאות במגדלי עזריאלי כולל קומת הפנטהאוז, הקומה שבה ממוקם המשרד הענק של האפס הכלומניק שירש אותו אחרי שהוא קם והתפטר ובן לילה כל חבילת האופציות המטורפות של ה"סוכן החשאי" הזה הפכה לענן אבק?"
"לא" ענה הברמן בהיסוס מנסה לחשב בקדחתנות את הפואנטה המצפה לו "הוא לא סיפר דבר מכל זה". "אבל מדוע"? המשיך ושאל. "מדוע שיתפטר ויוותר על החיים הנוחים? הכיבודים, העתיד המבטיח?"
"כי נכנס לו חיידק לראש" הרימה האשה את קולה לצעקה "הוא החליט להיות סופר"!
-"סופר?"
-"כן סופר"!
-"סופר של מה"?
-"של הכל!!! של כל מה שנכנס לראש המוטרף שלו וחיפש דרך לצאת. הוא התחיל בסיפור קצר על פקיד בנק להשקעות שמעל באמון לקוחות החברה וגזל את כספם. אחר כך עבר לסיפור ארוך יותר על מנתח מוח שהתחיל לסבול מהזיות שנכנסו למוחו בתשדורת ממנותחיו. משם עבר לרומן על מוזיקאי שמנסה כל חייו לכתוב סימפוניה מעגלית או השד יודע איך הוא קרא לזה – מן יצירה שחוזרת אל נקודת ההתחלה בכל פעם שנדמה שהיא מסתיימת. הסיפורים הצטברו ונערמו זה על גבי זה, הבית התמלא דפים וערימות של כתבי יד ופתקאות עם רעיונות ודיאלוגים משורבטים מרחפים בחלל האויר. והכי גרוע..." היא נעצרה כדי לקחת נשימה עמוקה. "כן"? שאל הברמן שנשבה בתיאור כאילו היה עוד סיפור הזוי פרי דמיונו הקודח של הסופר הכפייתי. "הכי גרוע" המשיכה "שבכל פעם שהיה מתחיל סיפור חדש היה צריך להכנס לנעליו של הגיבור כדי להבין את המניעים שלו, אופן החשיבה, הדחפים, הפחדים. כשכתב על רב חובל נעלם מן הבית לחודשים ורק אחרי שחזר גיליתי שעלה על ספינה לשליית סרטנים לבנים בים הצפוני. כשכתב על מורה לתנ"ך שהפך קבצן חסר בית נעלמו עקבותיו ומצאתי אותו אחרי חיפושים נואשים בליל חורף אחד בתחנה המרכזית הישנה ליד חבית שבתוכה גזעי עץ ועיתונים בוערים כשמסביבו עשרים קבצנים חסרי בית מזוהמים מקשיבים בשתיקה מרותקת לסיפורי התנ"ך שהלביש בדמויות מודרניות. כשכתב על הרופא המנתח התגנב בחלוק רופא וסטטוסקופ שהשיג מהשד יודע היכן לחדר המיון באיכילוב ובמשך חדשים התחזה לרופא, טיפל במטופלים שהגיעו למיון בלי שאף אחד ידע שאין לו מושג ברפואה, אפילו ביצע ניתוחים זעירים, חלק מהם הגיעו למיון במצב נואש והוא הציל את חייהם. אבל מה איתי?" התחילה לבכות וחפנה את פניה בידיה "מה עם החיים שלי"? "מי יציל אותי? הכל ירד לטמיון, כל הסיפורים נדחו על ידי המו"לים, החשבונות הצטברו, דמי האבטלה הסתיימו, חשבונות הבנק התרוקנו, וכעת זה".
-"כעת מה"? שאל הברמן מנסה לנחש את ההמשך.
-"אתה לא מבין?" המשיכה, "כעת הוא כותב סיפור על סוכן חשאי"
***
כָּל זֶה קָרָה בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים
יַד יָצְאָה מִמָּרוֹם וְנִתָּן הָאוֹת
אַך הָיָה זֶה אָפֵל וְנִסְתָּר וְעָמוּם
וּכְבָר אִישׁ לֹא צָפָה לַבָּאוֹת
שתיקה ירדה על הבר שעטה אפלולית עם הערב היורד. הברמן המרותק לא שם לב לזמן החולף ושכח להדליק את מתג התאורה. שלשת הזונות נכנסו והתיישבו בשולחן הקבוע שלהן ממתינות שהסערה ליד הבר תשכך כדי לבקש את בקבוק הוויסקי הקבוע שלהן ולחמם את הקנה ואת הערב בדרכן אל חשכת הלילה והלקוחות. בשולחן מרוחק יותר ישבו שני גברים, לקוחות חדשים, ממתינים גם הם בסבלנות שמישהו יגש לשרת אותם. הברמן התעשת, ניגב את כפות ידיו המיוזעות. נטל את בקבוק הוויסקי ממקומו על המדף והגיש אותו ביחד עם כוסות וקערת פיצוחים לשולחן הזונות. אחר כך נטל את ההזמנה משני הגברים. לפני שחזר אל מאחרי הבר הרגיש צריבה בשיפולי בטנו. הוא פנה ונכנס אל השירותים, והטיל את מימיו לאחר שסיים נטל את ידיו ושטף את פניו, הציץ במראה וסידר את שערו המאפיר. אחר כך חזר אל הבר והחל להכין את ההזמנה. לפני שהמשיך פנה אל הסוכן החשאי "שמע" אמר לו, "נראה לי שסיפור הכיסוי שלך נחשף. אולי כדאי שתחזור הביתה?"
הסוכן החשאי הביט בו במבט ארוך ומיוסר. נראה שהוא נלחם בשיכרון היורד עליו ושובה את לשונו, הוא לאט את המילים, בורר אותן אחת אחת מתור הערפילים שכיסו את מוחו "אין לי מושג מי האשה הזאת" לחש, "מעולם לא פגשתי אותה קודם"
***
יש מקום רחוק ונשכח שמעולם לא חשבת שתחזור אליו. למעשה שכחת על קיומו, היית בו לפני שנים רבות אבל הזמן החולף עמעם כל זכרון והטמיע אותו עמוק במעמקי תת-התודעה שלך. כשהיית בו היית בו זמן רב, זמן כל כך רב עד ששיכנעת את עצמך שזה כל העולם כולו, הריטואלים חזרו על עצמם שוב ושוב במחזוריות מתואמת עם עונות השנה, הירח העולה ומתעגל מדי חודש שירטט את תמונת עולמך כציור מים יפאני, תמונת זן שבה הטבע ענק וכביר וסטטי ואילו אתה ההלך, פוסע במרחב העצום כנמלה זעירה וחסרת משמעות. אבל הנה אתה כאן, אינך יודע בדיוק כיצד הגעת לכאן אבל אין לזאת כל משמעות כי אתה פוסע מרותק, הכל כה מוכר וקרוב ויחד עם זאת רחוק כאלבום תמונות מצהיבות שבן אתה מזהה את עצמך רק בקושי כי השנים שחלפו שינו את תווי פניך ללא הכר. אבל ככל שאתה הולך ובוחן ובולע בשקיקה כל פינה נסתרת, כל זכרון מעומעם, התמונות הולכות ומתבהרות וסערת רגשות מציפה את לבך, אתה יודע שחזרת אל המקום ממנו יצאת, אתה עוצר וצונח אל ספסל רחוב המקבל אותך בחיבוק רחום, מרכין ראשך, כתפיך רוטטות ואתה חש ביד גדולה יוצאת מן השמים ללטף את שיער ראשך מנחמת ומרגיעה.
***
וְאִישׁ לֹא יָדַע בְּשֶׁל מָה וּמָתַי
וּמַה עוֹד עֲתִיד לִהְיוֹת.
מה שקרה בהמשך קרה במהירות. עוד שנים לאחר מכן הוא ינסה לשחזר את סדר האירועים ומה קדם למה ללא הצלחה. הוא יזכור שסובב את ראשו כדי להחזיר את בקבוק הוויסקי למקומו במדף העליון, באיזה שלב ראה את הסוכן החשאי, או שמא עדיף שיקרא לו הסופר, אם יש לכך בכלל חשיבות, מתגפף עם אשתו. אולי השפעת האלכוהול החלה להתפוגג והוא זיהה את תוי פניה או אולי להיפך וגופה השופע הוא זה ששכנע אותו. הוא פנה לשרת את שני גברים שהמתינו בשתיקה ממושכת לכוסות הבירה שהזמינו, בוהים בחלל האויר. כשחזר אל הבר היה טרוד בהכנות לנעילה הקרבה. כשהרים את ראשו ראה שהסוכן ואשתו נעלמו. הוא העיף מבט חטוף אל הכוסות הריקות ושטרות הכסף שנותרו על הדלפק. נטל אותן, את הכוסות הניח בקופסת הנשיאה המסומנת 'כלים לשטיפה'. ספר במהירות את הכסף והניח בקופה הרושמת. כאשר פנה שוב אל הדלפק ראה את ערימת הדפים בה לא הבחין קודם לכן. הוא נטל אותה והחל לקרוא את השורות הראשונות. דמו קפא. במהירות זינק אל דלת הכניסה והדף אותה בכתפו. אויר הלילה הקר הכה בו מנסה לצרוב את עורו אך הוא לא שם לב. במהירות ניסה לרוץ אל הרכב האמריקאי השחור שחנה על שפת המדרכה ולהושיט את ידו אל הדלת אך ללא הצלחה. הרכב זינק בחריקת צמיגים והתרחק אל הלילה האינסופי. הוא עוד הצליח להבחין בצדודית ראשה של האשה האדמונית בספסל האחורי מסירה את הפאה שחבשה ובראשו של הסוכן מוטל חסר תנועה על מסעד המושב.
הוא סב ופנה לאטו אל תוך הבר שכמעט התרוקן מיושביו, העיף מבט אל חלקו האחורי וכשראה שהשולחן בו ישבו שני הגברים מיותם המשיך אל חדר השירותים. כשנכנס הם הרימו את עיניהם והתבוננו בו.
- "הכל בסדר"? שאל המבוגר מביניהם
- "תלוי" ענה "הם יצאו"
- "הוא גילה התנגדות"?
- "לא, עם מה שהיה במשקה גם דינוזאורוס טי-רקס לא היה מגלה התנגדות"
קול נאקה שעלה מאחד התאים שמאחריהם עורר את תשומת ליבו
- "הוא בסדר"? שאל
- "בעולם שכולו טוב" ענה הגבר הצעיר יותר "הוא יתעורר מחר עם כאב ראש איום ואולי יזדקק לכמה תפרים אבל יצא מזה ויחזור אל הבר"
- "מזלו שהשלפוחית לחצה לו לפני שהיינו צריכים לזוז. אחרת לא היה מתעורר יותר"
- "אז למה תלוי"? שאל המבוגר
במקום לענות לו הושיט הברמן המתחזה את ידו והטיל את כתב היד אל הכיור שלפניו. הדפים נפזרו ומילאו את הכיור. העליון שבהם היה חלק ולבן ובמרכזו, באותיות דפוס מסוגננות של מכונת כתיבה עתיקה התנוססה הכותרת "סוכן חשאי".