מרדכי גלדמן​

​

דיבוק​

​

כשהתברר למ. כי הסיגריות שלו אזלו -  כבר נסגרו כל החנויות. לרגל יום הזיכרון נגזר על העיר מעין סגר כללי ודממה קודרת השתררה בה. הוא נהג לעשן לפני השינה, ומוטרד מכך שלא יוכל לקיים את הרגלו הכפייתי,  יצא לנדודים  בעיר הריקה מתושביה. הוא קיווה למצוא חנות אשר לא הוגפה בה ימכרו לו סיגריות. כך הגיע עד לדרום העיר, לאזורה של תחנת הרכבת הישנה.

הוא צעד ברחובות המפויחים והעגמומיים, שמדרכותיהם נראו כמשוחות בשמן שחור, עד שהבחין במרחק מה בחבורת נערים שהתגודדו בקולניות. הוא זכר ממה שקרא בעיתון, כי זהו מקום עבודתם של זונים זכרים. מבטו פלש בסקרנות לתוך החבורה הוא ביקש לדעת כיצד נראים הזונים. הוא תבע מעצמו להכיר כל דבר - את הגבוה ואת הנחות זו לדעתו הייתה חובתו של סופר. אפילו בכלב מצוי טבעו של הבודהא, אמר הקואן הנודע.

המבט אשר שוגר לתוך החבורה פרפר בתוכה וסביבה ועצר לבסוף על פניו הארוכים והיפים של נער קצוץ שיער. הנער הבחין במבט, וממרחקו נעץ את מבטו שלו בעיניים אשר בחנו אותו. מ. פירש את המבט  שהושב אליו כעיונו של זונה בלקוח. הוא מיהר להסיט ממנו את עיניו ולבו אמר לו להסתלק. הוא החל לנוע בכיוון תחנת האוטובוסים הישנה שם קיווה למצוא את מבוקשו חפיסה ארוכה של סיגריות קנט לייטס. אך להפתעתו ניתק הנער מחבורתו והתחיל לצעוד אחריו ולצדו. הנער בודאי חושב כי צד לקוח, אמר בלבו, אצטרך להסביר  את הטעות.

הנער היה ממוצא  רוסי. על כך העידו בו שערו הפשתני הקצוץ, פניו ומבטאו. הוא היה דק כגבעול, עורו היה כמעט שקוף ואוזניו הבולטות תרמו  חן מוזר לפניו. בכל אלה הבחין מ. כאשר נפנה אליו כדי לשאול אותו, על מקום  פתוח לקנות סיגריות. הוא ציפה לתשובה מועילה, ובו בזמן קיווה כי הנער יבין כי כל מבוקשו הוא חפיסת סיגריות, וכי אין לו עניין במין .

אך נראה שהנער פירש את השאלה כפתיחה להתקרבות, והוא הקטין מעט את המרחק שהיה ביניהם. כעת צעדו ברחוב כמין זוג. ומ. הרגיש כמי שנכפתה עליו זוגיות שלא חפץ בה כלל ועיקר. הם החלו מפטפטים והנער שאל את מ. למקצועו  ומ. החליט לשקר, בלי שידע מדוע, והשיב כי הנו פסיכולוג פסיכולוג קליני המטפל במבוגרים. אם המבט הארוך והחודרני היה שגיאתו הראשונה ניתן לראות בשקר זה את שגיאתו השניה והמכרעת.

טוב שאתה פסיכולוג כי יש לי שאלה אליך, אמר הנער.  איך ייתכן, שאל, שמישהו, השב"כ והמשטרה עושים עליו חקירות ומעקב, והוא מאוד סובל מזה, וברגע שהסיוט הזה נגמר והכל נרגע, כי הם מפסיקים להתעניין בו, הוא משתגע לגמרי ומגיע לאשפוז. מ. לא היה פסיכולוג, אבל הוא התעניין בפסיכולוגיה, והוא זכר ששמע פעם משהו על כך שפרנויה יכולה להיות הגנה מפני סכיזופרניה. לבו אמר לו כי מוטב שהרוסי הצעיר לא ישמע את הרעיון הזה. הוא השיב כי אינו יודע איך ייתכן דבר כזה, אבל בו בזמן הסיקה תודעתו מהשאלה, כי הנער הגיע לכלל בדידות והעדר ממשות כה מוחלטים, עד שרק חוקרי שב"כ דמיוניים יכלו להצילו מהן, ושלבסוף הוכרעה נפשו כליל. צער גדול הציף את מ.. אני לא מאמין שאתה לא יודע את התשובה, אמר הנער. אתה חייב לנסות לענות לי.

הגילוי כי מי שהולך לידו אינו זונה רוסי צעיר ויפה אלא חולה נפש, או אולי אפילו  זונה וחולה נפש גם יחד, יצרה במ. לא רק צער אלא גם זעזוע חדש. הוא הרגיש בדחף עז להיפטר מממנו, דחף שגבל בפניקה. הוא החיש את צעדיו אך הנער התאים את עצמו למקצבו. כאשר הגיעו שניהם לתחנה המרכזית השוממת עצר מ. ליד אחת הבאסטות הריקות מתוך תקווה כי  הרוסי הצעיר יסתלק לו. אך זה עצר בסמוך והתבונן אליו בעיניים כלביות. אני לא מעונין בשום דבר, אמר מ., כדאי שתלך. אך הרוסי מצמץ בעצבנות ועווית מהירה הניעה את אחת מכתפיו. הוא חזר וביקש תשובה לשאלתו. אם תענה לי על השאלה אלך. ומ. חזר וטען: אני לא יודע את התשובה, מצטער. עדיף שתעזוב אותי, הוסיף. הנער התרחק קצת, כנראה מפני שהבחין במתיחות קלה בקולו של מ.

מ. התחיל לצעוד לתוך התחנה המרכזית הריקה והחשוכה. הוא נואש מהסיגריות אשר חיפש, כי כל דוכני התחנה היו נעולים וחתומים. משאלתו היחידה הייתה להיפטר מבעל השאלה. לרגע צף במוחו זיכרון המפלצת שאדיפוס היה צריך להשיב על חידתה כדי להציל את חייו. גם נזכר  בטורנדוט שחדה חידות למחזריה והרגה את הנכשלים בפתרונן. אסוציאציות תיאטרליות צפו בו כנגד החרדה שהחלה גואה ממעמקיו.

הוא נע ברחבי התחנה והנער בעקבותיו. לעתים פסע לצדו והתחבר אליו כבן זוג. או כגור כלבים עזוב שמצא לדעתו  בעלים חדשים. הטרדה זאת החלה לאיים על מ. והוא החליט לנקוט צעד חזק וחד משמעי. הוא פסע במהירות לעבר הניידת שעמדה בלב התחנה, והצביע לשוטרת על הנער הפוסע  בעקבותיו. הוא טען באוזניה בקול נרגש כי הנער נטפל אליו ועוקב אחריו . השוטרת פנתה לנער ושאלה וביררה מה הוא רוצה ולמה הוא נטפל. הנער השיב כי אינו רוצה דבר. אני הולך, אמר מ. לשוטרת, ואת תחזיקי אותו כדי שלא יבוא בעיקבותי.

הוא הסתלק  במהירות והגיע אל תחנת המיניבוס הנוסע לצפונה של העיר. אך בעודו ממתין שחררה השוטרת את הנער וזה הגיע עד אליו בפסיעות קלילות של זאב צעיר. הנער היה דק, קל ומהיר. הוא נעמד לידו ומ. התחיל מפנטז כיצד גם הנער עולה למיניבוס והולך אתו עד לביתו. ייתכן שאני צריך לטפל בנער החולה הזה, חשב. הוא לא היה פסיכולוג אבל מפעם לפעם אסף גורי כלבים וחתולים פצועים אותם חבש והאכיל. הייתה זאת מחשבה מענה. למה אתה לא עוזב אותי? אמר בכעס. הוא חשב שהכעס יעזור. אם תענה לי אני אלך, הייתה התשובה.

 פחדיו של מ. החלו מתעצמים. השאלה הטורדנית, מצבו הנפשי הנגוע של הנער, ההקשר המיני ממנו הבקיע, חוסר האונים מול דביקותו  - כל אלה הצטברו לכלל התקף של חרדה וכעס. מ. ידע כי עליו לנוס כעת כדי להירגע בביתו. הוא רץ לעבר מונית שחלפה במסלול סמוך וזינק לתוך המונית. כשהחלה נוסעת ראה את פניו של הנער מבקשים להיצמד לזכוכית של חלון המכונית שהיה סמוך למקום מושבו. אך המנוע הופעל בעוצמה שקטה והמונית החלה את דרכה לצפונה  של העיר.