ארלט מינצר​

​

​

מה    

​

מָה חָמַק מִמֶּנִי,

לָחַשְׁתְּ אֶל קִיר בֵּיתֵךְ.

אֶל מִדְרְכוֹת הָעִיר יָצָאת

חֲגוּרָה בְּכִסּוּפַיִךְ.

צִלֵּךְ עוֹבֵר בְּעִיר רֵיקָה

מִיֹּפִי וּפְלָאוֹת.

רֶוָחֲךָ שׁוֹאֶפֶת שִׁיר, אֲבָל הָעִיר

לֹא שָׂרָה לְךָ,

רוֹעֶשֶׁת בִּצְפִירוֹת

וְצַעֲקוֹת אָדָם.

אִם תַּסְכִּימִי לְוַתֵּר

מַה יִוָּתֵר? 

כְּמוֹ סְתָו בֶּעָלִים

אַתְּ נֶאֱחֶזֶת בִּקְרָעַיִךְ.  

גֶּשֶׁם מַכֶּה,

קוֹלֵךְ לֹא נִשְׁמַע.

​

ניז'ינסקי 

​

רוּחַ זָרָה נוֹשֶׁבֶת בּוֹ,

מַקְפִּיאָה אֵיבָרָיו.

רַגְלָיו אֲסוּרוֹת.

"עוֹד רִקּוּד אֶחָד וְדַי!" מִתְחַנֵּן,

וְהָרוּחַ בְּלִי הֶרֶף

מִתְגָּרָה וְחוֹמֶקֶת,

דּוֹפֶקֶת בְּסִדְקֵי נַפְשׁוֹ:

"וָאסְלַב וָאסְלַב, בֹּא נִרְקֹד!"

רוּחַ רָעָה וְהוּא אַחֲרֶיהָ,

"אִם לֹא אֶרְקֹד אֶשְׁתַּגֵּע..."

​

אוֹמְרִים, יֵשׁ עוֹלָם,

אֵינֶנוּ שָׁוְא.

בְּבֵית הַמְּשֻׁגָּעִים

בֵּין קִירוֹת נִשְׁמָתוֹ

הוּא רוֹקֵד וּמְבַקֵּשׁ:                 

"רוּחַ רוּחַ, בּוֹאִי לִרְקֹד".