צילה זן-בר צור

​

מגדיר צמחים

​

בְּיָמִים שֶׁל קִרְבָה אֲנִי מוֹצִיאָה מֵהַיַּלְקוּט אֶת מַגְדִּיר הַצְּמַחִים וּמְדַפְדֶּפֶת בִּתְקוּפַת הַיַּלְדוּת שֶׁלִּי. לֹא אֲשַׁקֵּר לְךָ שֶׁהָיִיתִי מַלְכַּת הַדְּבוֹרִים, הָיִיתִי יַלְדָּה מְנֻדָּה מִמְּקוֹרוֹת מַיִם. לֹא פֶּלֶא שֶׁכַּנְפֵי הַחֲרָקִים כִּנּוּ אוֹתִי בְּכִתָּה ד', 'מַסְרִיחָה'. הָאַבְקָנִים הַצְּהֻבִּים לִמְּדוּ אוֹתִי שִׁעוּרִים בְּאַהֲבָה. הֵם לֹא אָמְרוּ, 'אִמָּא, 'אַבָּא', הֵם אָמְרוּ 'רוּחַ'.

לָמַדְתִּי בְּעַל פֶּה, כַּרְכֹּם וְסִתְוָנִית, פִּשְׁתָּה שְׂעִירָה וְגַרְגִּיר הַנְּחַלִים. חַרְצִית זֶה הֲכִי קַל, זֶה דּוֹמֶה לַהֹוֶה הַמִּתְמַשֵּׁךְ שֶׁלִּי. אֲפִלּוּ קַל יוֹתֵר מֵחַמְצִיצִים צְהֻבִּים. לַצֶּמַח הַזֶּה קוֹרְאִים פֵּיגָם מָצוּי מִמַּחְלֶקֶת הַדּוּ-פִּסְגִיּים הוּא גָּדֵל אֶצְלִי בְּסֵפֶר וּמְגָרֵשׁ רוּחוֹת. רָאִיתִי פַּעַם עַל הַצֶּמַח מֵטָמוֹרְפוֹזָה שֶׁל זְנַב הַסְּנוּנִית. הֵם לֹא פַּרְפַּרִים מַמָּשׁ, הֵם חֲלוּפִיּוֹת הַזְּמַן שֶׁל יַלְדוּתִי. שְׁלוֹשָׁה יָמִים וְדַי. צַיֵּר לִי כָּאן בָּעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי עָתִיד עִם שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל זָעִים בָּרוּחַ הַקֵּיצִית, כָּךְ אוּכַל לִפְתֹּחַ אֶת הַסֵּפֶר בְּכָל עוֹנָה וְלִמְדֹּט. הִנֵּה רְאֵה בָּעַמּוּד הַבָּא יֵשׁ רִשּׁוּם שֶׁל פֶּרַח הַמַּרְאֶה אֵיךְ הָפַכְתִּי לִהְיוֹת מִיַּלְדָּה לְאִשָּׁה פְּשׂוּקַת אֵיבָרִים; גְּבִיעוֹן, שַׁחֲלָה, בֵּיצִיּוֹת, עַמּוּד עִלִי, זִיר, אַבְקָנִים, עָלֵי כּוֹתֶרֶת וַאֲפִלּוּ צַלֶּקֶת מֻרְחֶבֶת.

גַּם אִם תִּקְרָא בְּדִקְדּוּק פְּנִימִי אֶת מַגְדִּיר הַצְּמָחִים, לֹא תְּגַלֶּה מְעִידוֹת. לָמַדְתִּי לִקְמֹל בְּגוּף רִאשׁוֹן וּלְהֵרָאוֹת נֶבֶט.