אבינעם מן

 

​

תרגומים - אמילי ברונטה

 

​

ר. אלקונה לז'. ברנזאידה

 

קַר בָּאֲדָמָה, וְנֶעֱרָם הַשֶּׁלֶג הֶעָמֹק עָלֶיךָ!

הַרְחֵק, הַרְחֵק מִמֶּנִּי, בְּקֹר הַקֶּבֶר הַנּוֹרָא!

הֲאִם, אַהֲבָתִי הַיחִידָה, שָׁכַחְתִּי לְאָהֳבֶךָ,

כְּתוּשָׁה סוֹף סוֹף בְּגַלֵּי הַזְּמַן וְהַתְּמוּרָה?

 

הֲכָעֵת, בִּהְיוֹתִי לְבַד, לֹא עוֹד הִרְהוּרַי מְרַחֲפִים

מֵעֵבֶר לֶהָרִים, בְּאַנְגּוֹרָה עַל הַחוֹף;

נוֹתְנִים מְנוּחָה לִכְנָפָם בַּעֲלֵי שָׂרָךְ הַמְכַסִּים

לֵב אָצִיל זֶה לַנֵּצַח, נֵצַח שֶׁאֵין לוֹ סוֹף?

 

קַר בָּאֲדָמָה, וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר חָרְפֵּי פֶּרֶא

מֵאֵלֶה הַגְּבָעוֹת הַחוּמוֹת נָמַסּוּ לְאָבִיב –

נֶאֱמָנָה בֶּאֱמֶת הִיא הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹכֶרֶת

אַחֲרֵי עִתּוֹת כָּאֵלֶה שֶׁל תַּהֲפּוּכוֹת וְיִסּוּרִים!

 

אַהֲבַת נְעוּרַי הַמְּתוּקָה, סְלַח אִם אֵינִי זוֹכֶרֶת

בְּעוֹד גֵּאוּת הָעוֹלָם נוֹשֵׂאת אוֹתִי עִמָּהּ:

הַתַּאֲווֹת הַקּוֹדְרוֹת וְהַתִּקְווֹת הָאֲפֵלוֹת בָּהֶן אֲנִי נִסְעֶרֶת,

מְצִלּוֹת עָלֶיךָ אַךְ לֹא יוּכְלוּ לְהַזִּיקְךָ.

 

שׁוּם שֶׁמֶשׁ חֲדָשָׁה לֹא הֵאִירָה אֶת שָׁמַי;

כּוֹכָב חָדָשׁ מֵעוֹלָם לֹא זָרַח בַּעֲבוּרִי:

מֵחַיֵּיךָ, יַקִּירִי, בָּאָה כָּל פְּרִיחַת חַיַּי –

פְּרִיחַת חַיַּי עִמְּךָ בַּקֶּבֶר הִיא.

 

אַךְ כְּשֶׁיְּמֵי חֲלוֹמוֹת הַפָּז דָּעֲכוּ

וְאַף הַיֵּאוּשׁ לַהֲרֹס הָיָה חֲסַר אוֹנִים,

רַק אָז לָמַדְתִּי כֵּיצַד נִתָּן הוּא

אֶת הַקִּיוּם לְהוֹקִיר וּלְחַזֵּק לְלֹא שִׂמְחַת חַיִּים;

 

וְאָז עָצַרְתִּי דִּמְעוֹת חָרוֹן חֲסַר-תוֹעֶלֶת,

אֶת נִשְׁמָתִי הַצְּעִירָה גָּמַלְתִּי מֵעֶרְגּוֹתֶיהָ לְשֶׁלְךָ;

קָשׁוֹת רִסַּנְתִּי אֶת הִתְלַהֲבוּתָהּ לָרֶדֶת

לְמָקוֹם שֶׁכְּבָר יוֹתֵר מִשֶּׁלִי הוּא, לְקִבְרְךָ!

ְ

וְאַף כָּעֵת לֹא אַנִּיחָהּ לְהִתְמַהְמֵהַּ,

לֹא אָעֵז לְהִתְמַכֵּר לַזֵּכֶר, לִכְאֵב כָּל כָּךְ נִפְלָא;

כִּי אִם תִּרְוֶה מִצַּעַר אֳלֹהִי זֶה בְּגַעְגּוּעֶיהָ,

אֵיךְ לְעוֹלָם רֵיקָן אוּכַל לִשְׁאֹף בַּחֲזָרָה?

 

R. ALCONA TO J. BRENZAIDA

 

Cold in the earth, and the deep snow piled above thee!

Far, far removed, cold in the dreary grave! 

Have I forgot, my Only Love, to love thee, 

Severed at last by Time's all-wearing wave? 

 

Now, when alone, do my thoughts no longer hover 

Over the mountains, on Angora's shore;

Resting their wings where heath and fern-leaves cover 

Thy noble heart forever, ever more? 

 

Cold in the earth, and fifteen wild Decembers

From those brown hills have melted into spring--

Faithful indeed is the spirit that remembers 

After such years of change and suffering! 

 

Sweet Love of youth, forgive, if I forget thee, 

While the World's tide is bearing me along:

Sterner desires and darker hopes beset me, 

Hopes which obscure but cannot do thee wrong.

 

No other Sun has lightened up my heaven;

No other Star has ever shone for me:

All my life's bliss from thy dear life was given--

All my life's bliss is in the grave with thee. 

 

But when the days of golden dreams had perished, 

And even Despair was powerless to destroy, 

Then did I learn how existence could be cherished, 

Strengthened and fed without the aid of joy;

 

Then did I check the tears of useless passion,

Weaned my young soul from yearning after thine; 

Sternly denied its burning wish to hasten 

Down to that tomb already more than mine!

 

And even yet, I dare not let it languish, 

Dare not indulge in Memory's rapturous pain; 

Once drinking deep of that divinest anguish, 

How could I seek the empty world again? 

 

​
 

אֲנִי אָבוֹא בְּשִׂיא הַצַּעַר

 

אֲנִי אָבוֹא בְּשִׂיא הַצַּעַר,

כְּשֶׁאַתְּ שְׁכוּבָה לְבַד, בְּחֶדֶר אַפְלוּלִי;

כְּשֶׁגִּיל הַיּוֹם הַמִּשְׁתּוֹלֵל הֻשְׁתָּק,

וְחִיּוּךְ הַשִּׂמְחָה הֻרְחָק

מֵעֶרֶב קַר וּקְדוֹרָנִי.

 

אָבוֹא כְּשֶׁתְּחוּשַׁת אֱמֶת בְּלִבֵּךְ

פּרוּשָׂה רָחָב, לְלֹא פְּנִיּוֹת,

וְהַשְׁפָּעָתִי עָלַיִךְ, מִתְגַּנֶּבֶת,

יָגוֹן מַגְבֶּרֶת, שִׂמְחָה בּוֹלֶמֶת,

נוֹשֵׂאת אֶת נִשְׁמָתֵךְ רָחוֹק רָחוֹק.

 

הַסְכִּיתִי, זוֹ הַשָּׁעָה הַמְדֻיֶּקֶת,

זְמַן הָאֵימָה בַּעֲבוּרֵךְ;

הָאִם אֵינֵךְ חָשָׁה

מַבּוּל רְגָשׁוֹת זָרִים גּוֹאֶה,

שְׁלִיחִים שֶׁל כֹּחַ חָמוּר יוֹתֵר,

הַמְבַשְּׂרִים שֶׁלִי?

 

"I’ll Come When Thou Art Saddest"

 

I'll come when thou art saddest,
Laid alone in the darkened room;
When the mad day's mirth has vanished,
And the smile of joy is banished
From evening's chilly gloom.

I'll come when the heart's real feeling
Has entire, unbiased sway,
And my influence o'er thee stealing,
Grief deepening, joy congealing,
Shall bear thy soul away.

Listen, 'tis just the hour,
The awful time for thee;
Dost thou not feel upon thy soul
A flood of strange sensations roll,
Forerunners of a sterner power,
Heralds of me?

 

​

מחשיך הליל סביבי

 

מַחֲשִׁיךְ הַלֵּיל סְבִיבִי,

רוּחַ פֶּרֶא קָרָה נוֹשֶׁבֶת;

אַךְ קֶסֶם עָרִיץ אָחַז בִּי

ןְאֵינִי יְכוֹלָה, אֵינִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת.

 

עֲצֵי הָעֲנָק כֹּפְפוּ צַמָּרוֹת,

כָּבְדוּ עַנְפֵיהֶם חֲשׂוּפִים בַּשֶׁלֶג,

וְהַסַּעַר מִתְקָרֵב מְהִירוֹת

וַעֲדַיִן אֵינִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת.

 

עָבִים עַל עָבִים מֵעַל רֹאשִׁי,

שְׁמָמָה עַל שְׁמָמָה תַּחְתַּי נִפְרֶשֶׂת;

אַךְ שׁוּם אֵימָה לֹא תָּמִישׁ אוֹתִי;

אֵינֶנִי רוֹצָה, אֵינֶנִי יְכוֹלָה לָלֶכֶת.

 

The night is darkening round me

 

The night is darkening round me, 

The wild winds coldly blow; 

But a tyrant spell has bound me, 

And I cannot, cannot go. 

 

The giant trees are bending 

Their bare boughs weighed with snow; 

And the storm is fast descending, 

And yet I cannot go. 

 

Clouds beyond clouds above me, 

Wastes beyond wastes below; 

But nothing drear can move me; 

I will not, cannot go.