תלמה פרויד

 

​

יום טוב, יום רע

 

שׁוּב הַלַּיְלָה יֶאֱסֹף אֶת כּוֹכָבָיו

וּלְאַחַר שֶׁיִּמְנֶה שֶׁאֵין בָּהֶם

חָסֵר

יִפְקַח עַפְעַפֵּי שַׁחַר

יֵלֵד אֶת הַבֹּקֶר

וְיוֹם חָדָשׁ יִזְחַל בַּעֲרִיסַת הַשָּׁמַיִם

 

כְּשֶׁיַּעֲלֶה שׁוּב הַלַּיְלָה עַל יְצוּעוֹ

יִנְשֹׁם מִישֶׁהוּ

הָיָה יוֹם טוֹב

וְיַעֲלֶה אוֹר בַּחֲדָרָיו

וּמִישֶׁהוּ יִנְשֹׁף

הָיָה יוֹם רַע

וְיֵאָנַח

כָּל כָּךְ רָצִיתִי שֶׁכְּבָר יִגָּמֵר

יִתְעַטֵּף בְּחֶשְׁכַת חַדְרוֹ  

וְגַבּוֹ

אֶל הָעוֹלָם