דויד מנשה    

 

 

בָּבֶל

 

נואַלְתִּי לַחֲשֹׁב כִּי חַשְׁרַת

הָעֲנָנִים הַמַאֲפִילָה הִיא

הַמּוֹנַעַת מִמֶּנִּי לְהָצִיץ

בַּחַלּוֹן בֵּיתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים

וַהֲרֵי לֹא אוּכַל לִרְאוֹת גַּם

מִבַּעַד  הַתְּכֵלֶת  הֶעָזָה

הַהוֹדֶפֶת  מַטָּה אֶת צְרִיחַ

הַמִּלִּים שֶׁבִּקַּשְׁתִּי לְהַגְבִּיהַ

אֶל  שַׁעֲרֵי רָקִיעַ, בְּלִי לִזְכֹּר

כִּי בָּבֶל הָיוּ זֶה כְּבָר בְּנֵי

אֱנוֹשׁ, עַל שֶׁבִּקְּשׁוּ לִבְנוֹת

מִגְדָּל לְבֵנִים וְרֹאשׁוֹ

בַּשָּׁמַיִם. 

 

​

דִּין וְחֶשְׁבּוֹן  

 

דַּי לִי, אֲנִי לוֹחֵשׁ הֲלוּם

מִלִּים, בַּחַיִּים הָאֵלֶּה

הַנּוֹזְלִים אֶל סוֹפָם כְּסִילוֹן

דַּקִּיק, הַנִּגָּר מֵחֶצְיוֹ הָעֶלְיוֹן

שֶׁל שְׁעוֹן הַחוֹל אֶל תַּחְתִּית.

 

וְרַבּוֹת שָׁמַעְתִּי בְּבֵית כָּל חַי

הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים

וְאֵין אַתָּה בָּא לִידֵי עֲבֵרָה

וּבְכָל זֹאת אֲנִי עוֹמֵד

בְּמִרְיִי חוֹזֵר וְשׁוֹנֶה, 

שֶׁלֹּא, אֵינֶנִּי מַאֲמִין בְּגַן

עֵדֶן, גַּם כְּשֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ

בְּבִטָּחוֹן שֶל מַאֲמִינִים

פּוֹתִים שֶׁגַּן עֵדֶן הוּא

מְקוֹם מְנוּחַת אִמִּי.

 

וּבַיּוֹם שֶׁיֵּאָמְרוּ לִמְרַאשׁותַי

דִּבְרֵי עֲקַבְיָא בֵּן מַהֲלַלְאֵל

אָבוֹא לִרְאוֹתֵךְ אִמִּי שֶמִמֵךְ

בָּאתִי וּבְפָנַיִךְ אֲנִי בָּא יוֹם

אַחַר יוֹם לִתֵּן דִּין

וְחֶשְׁבּוֹן.

 

​

אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת   

 

לֹא מִפְּנֵי הָרָצוֹן הָאֱלֹהִי הַטִּבְעִי, הַכָּל כָּךְ

אֱנוֹשִׁי לְהַפְחִיד, הוּא מַסְתִּיר פָּנִים

כְּמוֹ מִסְתַּתֵּר, אוֹרֵב

מֵאֲחוֹרֵי עֲנָנִים

שְׁחוֹרִים.

 

הוּא לֹא מִסְתַּתֵּר, אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת

עֲנֵנִי. עַנְנֵי הַיַּתְמוּת, הָעֲלִיבוּת, הָעֶלְבּוֹן

וְהַחֲרָטָה הֵם הַמִּתְאַבְּכִים עוֹלִים

חִוְּרִים לְמַעְלָה וּמַסְתִּירִים אֶת

כָּל הַמַּרְאוֹת אֶת כָּל

הַכְּאֵבִים.

 

רַק הַקּוֹלוֹת עוֹלִים מְפַעְפְּעִים מִבַּעַד לְמָסַךְ

הָעֲנָנִים. בְּעָמוּם הֵם עולִים כְּהֹלֶם תֻּפִּים

רְחוֹקִים, קוֹלוֹת הַמֻּכִּים וְקוֹלוֹת

הַמַּכִּים עַל חֲזָם וְצוֹרְמִים

בְּבִכְיָם הַמְּמָרֵר לַדַעַת

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ

בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא

יוֹדְעִים. ‎