יורם רומם

 

​

תשליך

 

בַּיָּמִים הַנּוֹרָאִים אֲנִי עוֹמֵד מֵעַל הַנַּחַל

נַחַל חֲדֵרָהּ, וּמְבַצֵּעַ, כְּמִדֵּי שָׁנָה, תַּשְׁלִיךְ.

אֲנִי נִפְרָד מֵעַצְמִי. לוּ הָיִיתִי יָכֹל לְהַשְׁלִיךְ

אוֹתִי, אֲנִי, עַל כָּל מָה שֶׁאֲנִי.

אֲנִי מֵמִיר אֶת עַצְמִי בְּעַצְמִי. לוּ הָיִיתִי

יָכֹל לְזַמֵּן לַשָּׁנָה הַחֲדָשָׁה לַיָּמִים הַבָּאִים

אוֹתִי אִתִּי, כִּי אֲנִי, אֲנִי.

 

 

יורם, אתה צם?   

 

יוֹרָם!  אַתָּה צָם?

שָׁאַל אוֹתִי אֶחָד מִתַּלְמִידַי

כְּמוֹ בְּכָל שָׁנָה

כַּאֲשֶׁר יוֹם הַכִּפּוּרִים מִתְקָרֵב

לֹא, אֲנִי לֹא צָם, הֵשַׁבְתִּי

לָמָּה אַתָּה לֹא צָם? שָׁאַל בְּהַתְרָסָה

סָפֵק סַקְרָן, סָפֵק נִדְהָם!

כִּי אֲנִי לֹא מַאֲמִין, הֵשַׁבְתִּי

מָה, אַתָּה לֹא יְהוּדִי? שָׁאַל

סָפֵק מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָה

יוֹתֵר קוֹבֵעַ עוּבְדָּה,

דַּווְקָא בִּגְלַל שֶׁאֲנִי יְהוּדִי

אֲנִי לֹא צָם, הֵשַׁבְתִּי

מוֹתִיר אֶת הַתַּלְמִיד הַמּוּם.

יוֹם אֶחָד, אוּלַי הוּא יָבִין

וְאוּלַי אַף פַּעַם.

וַאֲנִי, אֲנִי מַמְשִׁיךְ לַחֲקוֹר

אֶת עוֹלָמִי הַיְּהוּדִי

שׁוֹאֵל מָה לְמַעְלָה וּמָה לְמַטָּה

מְחַכֶּה לַשָּׁנָה שֶׁתָּבוֹא

לַיַּמִּים הַנּוֹרָאִים, יְמֵי הַכִּיפּוּרִים

לְעוֹד תַּלְמִיד שֶׁיִּשְׁאַל אוֹתִי

 יוֹרָם אַתָּה צָם?