יוסף עוזר

 

​

יללה

 

מָה מַבְדִּיל בֵּין חֲדִירַת זָכָר לְרֶחֶם אִשָּׁה לְעֻמַּת חֲדִירָה לְיַשְׁבַן גַּבְרִי.

מַפַּץ הַזֶּרַע לִמְעִי מָלֵא צוֹאָה. בּוּכֶנְוָלְד אֲתַר תַּיָּרוּת.

זֶרַע שָׁט לְחַפֵּשׂ בֵּיצִית וּמוֹצֵא קָקָה.

מַפָּץ גָּדוֹל בָּרָא אֶת הַיְּקוּם – הַכּוֹכָבִים בֵּיצִיּוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ מֵאֵבֶר הָאֱלֹהִים.

זָרְעוּ אֶת רֶחֶם הַגָּלַקְסְיָה, יָלְדוּ אוֹתִי. בִּתְחִלָּה אָחַזְנוּ בְּזִקְפַּת יָתֵד אוֹ עִפָּרוֹן

וְכָתַבְנוּ. חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּאוֹם שֶׁבְּכָל יְצִיר.

 

 

אשתי מגיעה

 

הוֹדוּ לְאַלְכִּימַאי כּוֹרֶה זָהָב מֵהַתִּקְוָה.

הוֹדוּ לַמְּשׁוֹרֵר כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם.

הוֹדוּ לָהּ מְשַׁנָּה תָּאֵי זֶרַע וְיוֹלֶדֶת.

לֹא הַפּוֹתָה פּוֹתַחַת פֹּת.

 

אַשְׁרֵי לֵיל פְּתִיחַת שַׁעַר.

הוֹדוּ לָהּ כִּי טוֹבִים חֲסָדֶיהָ כִּי לְעוֹלָם עֶרְוָה.

הוֹדוּ לַעֲנָנִים כּוֹתְבִים בְּמוֹלֵקוּלוֹת.

הוֹדוּ לַשֶּׁמֶשׁ מְמַחְזֶרֶת מֵי שׁוֹפְכִין

מַיִם צְמֵאִים לַנֶּפֶשׁ וְתִכְלָה.

הַגּוּף סֹפֵר אֶת תָּאָיו מִתִּינוֹק עַד קִצּוֹ

שִׁירָה שִׁכֹּרָה

שׁוֹתָה אֱמֶת עֲרוּמָה.

הִנֵּה אִשְׁתִּי מַגִּיעָה.

 

עוד מעט

 

עוֹד מְעַט וֵנֶצְיָה תִּשְׁקַע.

מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם מְפֹאָרִים,

יָבוֹאוּ בָּהֶם מַיִם רַבִּים

יָם, כְּמוֹ זוֹנָה שֶׁמָּחֲתָה פִּיהָ,

יָשִׁיב גַּלָּיו אָחוֹר.

וּמֵימָיו שְׁקוּפִים-תְּמִימִים

כְּחָרָבָה אַחַר דְּמָעוֹת.

וְתִשָּׁמַע צַעֲקַת הַדָּגִים כְּצַעֲקָתָהּ.

וּלְחִישׁוֹתַי בִּלְחִישׁוֹתַיִךְ, אָז,

כְּקָתֶדְרָלוֹת רוּחַ לְשׂוֹחֵחַ עִם אֱלֹהִים,

וְשַׂחְתִּי עַל חֲלוֹמוֹת, וְצָחַקְתְּ וּבָכִית

זְמִירוֹת שֶׁשַּׁרְנוּ לוֹ בַּהֵנָּה, בְּאַהֲבָה.

 

כַּרְכּוֹבַיִךְ, שְׂפָתַיִךְ,

לִבֵּךְ שֶׁהוֹלֵם מֵרָחוֹק, רָחוֹק,

הָעַמּוּדִים הַמְּגֻלָּפִים, שָׂרְרֵךְ,

אַגַּן הַסַּהַר, גִּלּוּפֵי

הַחַיִּים בְּאֶבֶן מֵאַבְנֵי גַּעֲגוּעַ,

צוֹעֵד עִם אֵינֵךְ עַל שְׁבִיל אֲבָנָיו

 

שׁוֹקְעִים, לְבַד מֵאַתְּ וְנוֹכַחַת:

מָה שֶׁלֹּא הָיָה, וִיחַצֵּב מִסֶּלַע.

מָה שֶׁרָאוּ עֵינַיִךְ בְּעֵינַי,

מִתַּחַת שְׁמוּרוֹת.

1      

 

 2/12/19