רונית קריספין

 

אֵשֶׁת בַּרְזֶל

 

אֶת מֵאָה הַמֶּטֶר שֶׁהִקְצִיבוּ לִי, פָּדִיתִי בְּחוּט בַּרְזֶל.

טִיַּלְתִּי עִם הַחוּט עַד שֶׁאָרַגְתִּי מִמֶּנּוּ אָדָם.

אֵשֶׁת בַּרְזֶל, אִם תִּרְצוּ.

כְּזוֹ, שֶׁהָרֹאשׁ שֶׁלָּהּ בְּבָלָגָן תְּמִידִי, מְפַזֶּרֶת, אֲבָל יוֹדַעַת תָּמִיד לְשַׁמֵּר עַל צוּרָה וּמִסְגֶּרֶת.

אֵשֶׁת בַּרְזֶל, מְחֹרֶרֶת. כְּזוֹ, שֶׁמְּשַׁוַּעַת לְפִסּוֹת שֶׁל אֲוִיר וְאוֹר.

אֵשֶׁת בַּרְזֶל רַכָּה. כְּזוֹ שֶׁעוֹמֶדֶת אֵיתָנָה בְּרוּחוֹת רָעוֹת, אֲבָל מַגָּע אַגְרֵסִיבִי שֶׁל בֶּן אֱנוֹשׁ יָכוֹל לְעַוֵּת אוֹתָהּ. לְהַנְדֵּס אוֹתָהּ לְחַיָּה פְּצוּעָה, שֶׁאִבְּדָה צֶלֶם.

אֵשֶׁת בַּרְזֶל. כְּזוֹ שֶׁהִיא בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר,

אָדָם.

רַךְ.

בִּלְתִּי שָׁבִיר.