רביד יערה בנקין

 

​

שָׁעוֹת שֶׁאֵינָן 

 

וּבַיּוֹם, בִּן רֶגַע, הִסְתַּכְסְכוּ מְחוֹגַי,

חָיִיתִי בְּשָׁעוֹת שֶׁאֵינָן;

בְּאַחַת מֵהֵן, דּוֹמַנִי 107,

נָטַלְתִּי יָדַי וְהַמַּיִם זָרְמוּ דַּרְכָּן,

מָשָׁל הָיוּ סְפוֹג, אוֹ לֹא הָיוּ,

לֹא נִתָּן הָיָה לִשְׁאֹף

כִּי הָאֲוִיר הִקְצִיף בְּקָצֵהוּ.

נוֹתַר לִקְטֹן כְּרֹאשׁ סִכָּה,

לְהִנָּעֵץ, לִדֹם, לְקַוּוֹת

לְהִתְגַּלּוּת אַחֶרֶת, הוֹלֶמֶת

לִזְמַנִּים חֲדָשִׁים

 

​

הֶהָיִיתִי

 

סָפַגְתִּי פְּגִיעָה

נַפְשִׁי צָלְלָה כְּאֶבֶן

צוֹבֶרֶת כֹּבֶד וּתְאוּצָה

 

רֶגַע לִפְנֵי הַהִתְרַסְּקוּת

נֶעֶטְפָה צִפּוֹר וְנָסְקָה.

נָסְקָה.

 

לְמִן הָרֶגַע הַהוּא

הָפְכוּ צְעָדַי שׁוֹאֲלִים, וּמַבָּטִי

מִשְׁתַּהֶה אֲחוֹרַנִּית

לְוַדֵּא אֶת עִקְבוֹתַי

הֶהָיִיתִי?

אֲנִי כָּאן?

 

​

צֵידַת נֶפֶשׁ

 

בַּמִּדְבָּר בּוֹ אָבְדוּ הָעֶשְׁתּוֹנוֹת,

פָּגַשְׁתִּי מְשׁוֹרֵר.

כְּתֹב אוֹתִי, בִּקַּשְׁתִּי

 

בְּמִלּוֹתָיו צַר נֵזֶר אֱמֶת,

יְצוּק בַּרְזֶל וּמְשֻׁבָּץ צוּר מַכְאוֹב

וְשִׁבְרֵי אַקְוָמָרִין, כְּמוֹ "אֶפְשָׁר"

וּ"פְתַח" וְ"כָעֵת";

 

אַחַר צַר תֵּבַת רוּחַ,

בָּהּ צֵידַת נֶפֶשׁ,

מִלּוֹתַי הַנֶּעְדָּרוֹת