ורד טוהר 

 

​

הרהורי מגפה

 

מוּלִי

מָסַךְ מַחְשֵׁב מְנֻקָּב מַלְבְּנִים.

פַּרְצוּפִים חִוְּרִים

שֶׁל בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּזְּמַן לֹא פָּגַשְׁתִּי

אוּלַי לֹא אֶפְגֹּשׁ שׁוּב לְעוֹלָם

פָּנִים מוּל פָּנִים.

שׁוֹאֶלֶת אֶת עַצְמִי

הַאִם שִׂיחוֹת ווָאטְסְאַפּ הֵן תַּחֲלִיף

לְמַבָּט, לְמַגָּע, לְרֵיחַ?

הַאִם שִׂיחוֹת ווָאטְסְאַפּ הֵן שִׂיחוֹת?

מִבַּעַד לַחַלּוֹן חַדְרִי

זוּג הָעוֹרְבִים הַשְּׁחֹרִים הַקָּבוּעַ

קוֹרֵעַ אֶת הָאֲוִיר הַחַם בְּתַבְהֵלַת קְרִיאוֹת

הַאִם הֵם חָשִׁים בְּחֶסְרוֹנִי?

אֶחָד הָעוֹרְבִים מַבִּיט בִּי

פָּנַי מְמֻסְגָּרוֹת בְּתוֹךְ מַלְבֵּן הַחַלּוֹן

הַאִם גַּם הוּא שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ?

 

​

אפוקליפסה

 

זֶהוּ זֶה.

תַּפְקִידֵנוּ הִסְתַּיֵּם.

חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ וְהִרְשַׁעְנוּ וּפָשַׁעְנוּ לְפָנֶיךָ

נִצַּלְנוּ עַד כְּלוֹת,

עַתָּה יֵשׁ לָתֵת אֶת הַדִּין.

הַכַּדּוּר הֶחֱלִיט שֶׁדַּי, עַד כָּאן, מַסְפִּיק.

מִכָּאן וְאֵילָךְ הוּא מַחֲזִיר לְעַצְמוֹ אֶת הַכּוֹחַ

בְּכֹחַ.

הוּא נוֹקֵם בָּנוּ בְּחֶדְוָה, בְּהִתְפָּרְצוּת אַדִּירָה שֶׁל יֹפִי פִּרְאִי, בִּלְתִּי נִשְׁלָט

בִּגְדוּדֵי וִירוּסִים מִתְפּוֹצְצִים בְּתוֹךְ מַחֲזוֹר הַדָּם שֶׁלָּנוּ

מִתְאַבְּדִים בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַכַּדּוּר הַכָּחֹל.

הוּא הָיָה

הוּא הוֹוֶה

הוּא יִהְיֶה

אִתָּנוּ אוֹ בִּלְעָדֵינוּ.

וַאֲנַחְנוּ קְטַנִּים, חַלָּשִׁים,

מִתְבּוֹדְדִים בְּתוֹךְ כִּסּוּיֵי בַּד וְלַטְקֶס,

צוֹפִים בִּכְמִיהָה, מִמֶּרְחָק, בַּחַיִּים שֶׁבִּלְעָדֵינוּ.

בַּזְּמַן שֶׁנּוֹתָר

מַמְשִׁיכִים לִקְרֹא אֶת בּוּקָאצ'וֹ

לְהִתְנַחֵם בְּסִפּוּרֵי מַגֵּפוֹת

שֶׁחָלְפוּ מִן הָעוֹלָם.