יאיר אלון  

 

​

כתפיים

 

בֵּית הַקָּפֶה

שֶׁאֲנִי

יוֹשֵׁב בּוֹ תֻּכְנַן בִּקְפִידָה כְּדֵי

לְהַפְחִית אֶת

הַמְּבוּכָה שֶׁל

אֵלּוּ שֶׁיּוֹשְׁבִים בּוֹ

לְבַדָּם.

שֻׁלְחָנוֹת קְטַנִּים לְיַד סַפְסָל

פּוֹנִים לְ

דֶּלְפֵּק עֵץ מְחֻסְפָּס-כְּאִלּוּ-טִבְעִי בְּ

שׁוּמָקוֹם

 

וְאוּלַי כָּךְ גַּם אֲנַחְנוּ

מְנַסִּים

לְתַכְנֵן אֶת מִדּוֹתֵינוּ בְּחַדְרֵי חַיֵּינוּ הַשּׁוֹנִים.

מְדַמְיְנִים שֶׁ

שָׁם

אוּלַי

זֶה לֹא יִכְאַב

 

וְיֵשׁ שָׁם קָפֶה סָבִיר

וּמַשֶּׁהוּ מָתוֹק שֶׁמִּתְקָרֵא

בָּרִיא

וּמֶרְחָק מְדֻיָּק בֵּין כְּתֵפַי שֶׁלִּי

לְכִתְפֵי זָרִים

 

​

*

"כּוֹרְמִים חוֹפְרִים

בְּשָׁעוֹן חֲשׂוּךְ-הַשָּׁעוֹת,

עֹמֶק אַחַר עֹמֶק"

         פול צלאן

 

בִּמְהִירוּת הָאוֹר שֶׁל

תְּנוּעַת הַמֵּידָע

מִתְאַפֵּס הַמֶּרְחָק בֵּין

הַיּוֹם לְכָל הַ

מָחָרִים שֶׁלּוֹ

 

עֲתִידוֹת מִתְנַגְּשִׁים בְּגוּפִי

מַמָּשׁ.

מֵאֲחוֹרֵי גַּלְגַּל הָעַיִן, הֵם מְקַפְּלִים בִּי כְּבָר עַכְשָׁו.

 

          אֲנִי בְּעַכְשָׁו שֶׁהוּא חֳדָשִׁים מִסְפָּר,

          בָּרִיא חוֹלֶה-עָתִיד,

          בָּהּ בָּעֵת שָׁלֵם וְשַׁכּוּל.

          כּוֹתָרוֹת מַאי וְיוּנִי מְיַסְּרוֹת אֶת

          מֵרְץ שֶׁלִּי.

 

לִפְעָמִים בְּאֵין מֶרְחָב

צָרִיךְ לָתֵת מָקוֹם לַזְּמַן

לְהַגִּיד: הַיּוֹם

בַּחֹרֶף הַזֶּה, לֹא בַּשָּׁנָה הַהִיא,

וְלֹא בָּאָבִיב,

רָאִיתִי צִבְעוֹנִי מַבְקִיעַ

אֶת אַדְמַת הַלֵּס הַסַּרְבָנִית.

 

הָאָדָם הַזֶּה,

הוּא וְעוֹד אֶחָד, נוֹתְנִים תְּחוּשָׁה שֶׁ

לְפָחוֹת עֲבוּר דְּבַר מָה בָּעוֹלָם

הִגִּיעָה עֵת

 

לעיתים קרובות  

                 לכריס אבאני

 

אֹמֶץ הוּא לְעִתִּים קְרוֹבוֹת

בִּלְתִּי נִרְאֶה:

חֶזְיוֹן רְחוֹב רֵיק, מִתְמַלֵּא אַט בְּחֶסְרוֹנָם שֶׁל אֲנָשִׁים;

אַהֲדָה בִּלְתִּי מֻבַּעַת בְּיַד לֹא-מֻנַּחַת עַל כָּתֵף;

זָקֵן לֹא-יוֹצֵא אֶת מִפְתַּח דַּלְתּוֹ אֶל עֵבֶר הַמַּכֹּלֶת;

גִּלּוּיֵי תְּשׁוּקָה נִשָּׂאִים בְּלַחַשׁ וּבְטֵקְסְט

עַל גַּלִּים שְׁקוּפִים, עוֹבְרִים

עֶשְׂרוֹת וּמֵאוֹת קִילוֹמֶטְרִים שֶׁל

אֲוִיר.

בְּיָמִים טְרוּפִים אֵלֶּה, שֶׁבָּהֶם גַּם

הָאִיּוּמִים הַחַגִּים סְבִיבֵנוּ

אֵינָם נִתָּנִים לְזִהוּי

בְּעַיִן בִּלְתִּי מְזֻיֶּנֶת

 

אוּלַי כְּדַאי

לְהִצְטַיֵּד בְּאֹמֶץ שֶׁהִתְבָּרֵךְ בְּאוֹתוֹ כּוֹחַ-עַל וְיוּכַל

לְהִתְגַּנֵּב בַּחֲשַׁאי, לְהַפְתִּיעַ גַּם

לֵב עָיֵף שֶׁכְּמוֹ

זָקִיף בְּמִשְׁמַרְתּוֹ

מְפַקֵּד עַל אוֹתָהּ סִימְפוֹנְיָה חֲלוּשָׁה שֶׁל

נְשִׁימוֹת שְׁטוּחוֹת.

 

כְּשֶׁהָעֵינַיִם מְזַגְּגוֹת,

וְאִישׁוֹן מִתְחַלֵּב בֵּין לִחְלוּחַ לְלִכְלוּךְ,

עַכְשָׁו

צָרִיךְ אֹמֶץ שֶׁנִּתֵּן גַּם לִטְעֹם.

 

וְאִם אֶפְשָׁר –

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת.

   

      

חוש

 

לִפְנֵי-כֵן, כְּשֶׁאָמְרוּ

"חָסָךְ חוּשִׁי", הִתְכַּוְּנוּ לָאִישׁוֹן

רָחָב וְאָפֵל, שֶׁבַּחֹשֶׁךְ כֹּה הִתְרַגֵּל לְחַפֵּשׂ

כָּל הֶבְהֵק קָטָן וְעֵת הִפְצִיעַ הַשַּׁחַר

נוֹתַר הָלוּם אוֹר. 

 

לֹא הֵבַנּוּ אֵיךְ יוֹדְעוֹת הַשְּׂעָרוֹת

לְהִסְתַּמֵּר מִסָּבִיב לַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נָגַע מַרְפֵּק זָר בְּאַקְרַאי.

חָשׁוֹת עַד כְּדֵי אִי-חִישָׁה.

לֹא יָדַעְתִּי מָה יִתְרַחֵשׁ בְּתַת-עוֹרֵךְ כְּשֶׁיָּדַי יֶאֶחְזוּ בְּמָתְנַיִךְ,

הָיְתָה שָׁם אֵיזוֹ תְּזוּזָה כְּפוּלָה – כְּמוֹ כִּוּוּץ שְׁרִירֵי

הָעַפְעַפִּים שֶׁנֶּחֱלָצִים לְהָגֵן עַל הָעַיִן הִרְגִּישָׁה, וּמִיָּד גַּם

שִׁחְרוּרָן עַל יְדֵי הָעַיִן, שֶׁבְּהַכָּרַת הַטּוֹב נִכְסֶפֶת לָאוֹר.

 

וְאוּלַי מָחָר, בַּמָּחָר שֶׁל יוֹם כָּלְשֶׁהוּ,

בְּסִנּוֹרֵי הַיְּצִיאָה מִן הַיָּחִיד אֶל הַיַּחַד

(וְלִפְעָמִים גַּם לְלֹא מִשּׁוּשׁ),

נִמְצָא שֶׁעֶצֶם הַמִּפְגָּשׁ, כְּמוֹ טַעַם,

גַּם הוּא חוּשׁ.